חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין - פרשנות ביהמ"ש

הח"מ ייצג בשנת 2012 בתיק ייחודי, אשר עוסק בסוגיות מיוחדות במשפט הפלילי לאחר שעבריין המין משתחרר ממאסר.
לפני זמן קצר, שוחרר נאשם ממאסר בן 9 חודשים שאותו ריצה בגין עבירות מין. (מעשים מגונים).  הח"מ ייצג את הנאשם.
מייד בסמוך לשחרורו מהמאסר, הגישה המתלוננת בתיק בקשה על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, שהינו אחד מהחוקים שהיווצרותם נועדה ליצור מגבלות חוץ-עונשיות על עבריין המין אשר סיים לרצות את עונשו.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום פלילי

בהקשר זה ידועים חוקים נוספים כגון: חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, תשס"ה-2004, שתכליתו להגן על נפגעת עבירת המין מפני הנזק הנפשי העלול להיגרם לה מההיתקלות בעבריין המין. חוק זה מטיל מגבלות על המקומות בהם רשאי לגור ולעבוד עבריין מין לאחר שסיים לרצות את עונשו.
בנוסף, קיים גם החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסויימים, תשס"א-2001, המחייב מעסיקים במוסדות הקבועים בחוק לוודא כי אינם מקבלים לעבודה אדם שהורשע בביצוע עבירת מין. 

בקשה בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין
במקרה שבו ייצג הח"מ בפגרת בתי המשפט האחרונה, הגישה המתלוננת, באמצעות מרכז נגה, בקשה בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, ובו עתרה באמצעות מרכז נגה למנוע מהנאשם לשוב ולהתגורר בביתו, בשל העובדה כי המדובר במתלוננת שהינה שכנה של הנאשם, המתגוררת באותו רחוב שבו הוא מתגורר. המתלוננת תמכה את חוות דעתה במכתב מעובדת סוציאלית אשר קבעה, כי מצבה הנפשי קשה מאוד, וכי קיים סיכוי כי אם יתגורר בקרבתה, יחמיר מצבה הנפשי.

על אף שהנאשם התנגד להרחקתו ממקום מגוריו, בין היתר נוכח הימצאותם של כל שירותי הקהילה ההכרחיים בסמוך לדירתו, לרבות קופ"ח, בנק, סופר וכיו"ב, והגם שהמדובר באדם מבוגר מאוד, שמתגורר באותה דירה מזה 40 שנה, נעתר בית המשפט השלום לבקשת המתלוננת, והרחיק את הנאשם מביתו. כפועל יוצא מכך, למחרת, שוחרר הנאשם מכלאו, אולם לאור החלטת בית המשפט, נאסר עליו בצו לשוב לדירתו.

המחוזי קיבל את הערעור
הח"מ הגיש ערעור דחוף על ההחלטה, ובית המשפט המחוזי קיבל הערעור תוך שהוא מאמץ את כל הנימוקים של הח"מ. כך למשל קיבל בימ"ש המחוזי את הטענה כי לא ניתן להסתמך על דו"ח של עובדת סוציאלית לשם הוכחת נזק נפשי, וכי על המתלוננת היה להציג בפני בית המשפט חוות דעת מומחה.

בנוסף, קיבל בימ"ש המחוזי את הטענה בדבר השיהוי שנקטה המתלוננת, אשר יכולה הייתה לדעת מתי מועד השחרור הצפוי של הנאשם, אולם בחרה להמתין עם הבקשה עד לרגע האחרון. בנוסף, קיבל בית המשפט המחוזי את הטענה כי הפגיעה בנאשם היא בלתי מידתית, ולמעשה יש בה כדי לפגוע בזכות הקניין שלו, שהיא זכות יסוד חוקתית.

ההליך המשפטי הסופי אמנם טרם הסתיים, אולם מקרה זה מלמד על האפשרויות הרחבות שעומדות כיום למתלוננת בעבירת מין, להערים קשיים לא מבוטלים על מי שפגע בה, ואף להביא להרחקתו מסביבת מגוריה במקרים המתאימים. (ת.פ 4355/08 טרם פורסם- ניתן בחודש אוגוסט 2012).

יודגש, כי לרוב המדינה מגישה בעצמה בקשות בהתאם לחוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004 , שמטרתו להגן על נפגע עבירה ולמנוע נזק נוסף שעלול להיגרם לו מהיתקלות תדירה בעבריין מין שפגע בו, בלי לפגוע במידה העולה על הנדרש בזכויותיו של עבריין המין.

אולם, כדי לפעול בהתאם לחוק זה, נדרשת הערכת מסוכנות שתקבע כי הנאשם מסוכן, אך במקרה שלפנינו, המדינה לא הגישה בקשה כזו, לפיכך, עתרה המתלוננת בעצמה, באמצעות מרכז נגה, להצר את צעדיו של הנאשם, תוך שימוש בחוק אחר, שהתוצאה בשימוש בו, אינה שונה באופן דרמטי מחוק המגבלות. 

 --------------
תיק מעניין נוסף עוסק בתחולת מאסר על תנאי.

המחוזי: לא היתה תחולה למאסר על תנאי
ביהמ"ש המחוזי קיבל ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום, וקבע כי לא ניתן היה להאריך מאסר על תנאי, שהושת על מורשע בעבירות גניבה והונאה.

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעורו של המערער, ארז דוידוב, אשר טען בערעורו כי לעונש המאסר שהוארך כנגדו בתיק אותו ניהל בבימ"ש השלום לא הייתה תחולה, וממילא לא ניתן היה להאריכו.
בפסק הדין החשוב, ביטל בית המשפט המחוזי את המאסר על תנאי, ובכך קיבל למעשה את הערעור שהגיש המערער באמצעות בא כוחו, עו"ד שי וולשטיין.

(ע"פ (מחוזי חיפה) 54122-05-12 . ניתן ביום 6 בספטמבר 2012 בפני הרכב כב' השופטים ש' ברלינר סגן הנשיאה, אב"ד, י' גריל, ס. הנשיאה וב' בר-זיו).

הערעור העקרוני הוגש על גזר דינו של בית המשפט השלום בחדרה (כב' הש' פ' ארגמן) בתיק פלילי 1135-10-08 מתאריך 16/4/2012.

טענת המערער: לא ניתן היה להאריך
המערער טען בערעור כי בית המשפט השלום עשה טעות משפטית בגזר הדין, במסגרתו האריך מאסר על תנאי בן 24 חודש, הגם שלטענת המערער, לא ניתן היה להאריך אותו, הואיל ועל פי עובדות כתב האישום והוראות החיקוק שבהן הורשע, למאסר המותנה אותו האריך בית המשפט קמא, לא הייתה תחולה במקרה דנן.

המערער טען בערעור זה אך ורק כנגד הארכת המאסר המותנה, ובקש מבית המשפט של הערעור לקבוע, כי הארכת המאסר המותנה בתיק זה הינה טעות משפטית. לפיכך, יש לבטל המאסר על תנאי.

המערער הודה והורשע על סמך הודאתו בכתב אישום שכלל שורת עבירות שעניינן גניבת כרטיס חיוב (על ידי מציאה) – עבירה לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986, וכן, עבירה שעניינה הונאה בכרטיס חיוב – עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986.

בשלב הצגת הראיות לעונש, הגישה התביעה לעיונו של בית המשפט קמא גזר דין שניתן על המערער בשנת 2005 (ת.פ 6123/01 – שלום חדרה), במסגרתו הורשע המערער בכתב אישום הכולל שבעה פרטי אישום שעניינם פריצה לרכב, גניבה מרכב והחזקת רכוש חשוד כגנוב.

באותו תיק, נגזרו על המערער 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן 24 חודשי מאסר על תנאי, שנוסחו כדלקמן: "מאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירות על סעיפים בהם הורשע בתיק זה, ויורשע בהם בין בתקופת התנאי ובין לאחריו".
והנה, למרות תיקון כתב האישום, בקשה התביעה להפעיל את המאסר המותנה בן 24 החודשים, הגם שברור היה, כי לא ניתן כלל לבקש להפעילו בנסיבות העניין.

המערער טען, כי תיקון כתב האישום הותיר בו שתי עבירות בלבד, על פי חוק כרטיסי חיוב, בעוד שהמאסר על תנאי שניתן למערער בתיק נשוא התנאי, הכיל מאסר מותנה שחל רק במידה שהמערער היה מורשע בעבירות על סימן ה'1 : עבירות בקשר לרכב.

בימ"ש שלום פעל באופן תמוה
באופן תמוה, החליט בית המשפט קמא להאריך את התנאי, תוך שהוא מסתמך על פסיקה של בית המשפט העליון, לפיה: "בחינת חלות התנאי היא לא להתייחס לעבירות ולסעיפים אשר התנאי חל עליהם, אלא להתייחס למהות של העבירות, וזוהי הבחינה שבית המשפט אמור לערוך, כאשר בענייננו, גם אם הנאשם לא הורשע בעבירות רכוש על פי חוק העונשין, אזי אין לי ספק שמהות העבירות הן עבירות רכוש על פי חוק העונשין, אזי אין לי ספק שמהות העבירות הן עבירות רכוש ועל כן פסיקת ביהמ"ש העליון אין מנוס מלומר ולקבוע שהתנאי חל".

כאמור, בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת ב"כ המערער, כי כוונת בית המשפט בהטילו עונש של מאסר בפועל ביחד עם מאסר על תנאי ממושך בן 24 חודש, הייתה להזהיר את המערער מעבירות הקשורות ברכב באופן מיוחד, ועל כן, טעה בית המשפט השלום כאשר הורה על הארכת המאסר המותנה במקום להשית עליו עונש מאסר מותנה נוסף, שיישקף באופן יחסי את חומרת העבירות שבהם הורשע הפעם.
כאמור, הערעור התקבל והמאסר המותנה בוטל.