בית המשפט המחוזי בת"א דחה לאחרונה בקשה שהגישה אשתו של חייב פושט רגל. האישה דרשה לקבוע כי היא זכאית לחצי מיליון שקל, יתרת הכספים שנותרו ממכירת דירה של הבעל לצורך כיסוי חובותיו, והועברו לנאמן כחלק מסיכום ביניהם.
הלכה למעשה, דרשה האישה לקבוע כי הדירה לא שייכת רק לבעלה אלא שייכת גם לה וכי יש לה זכויות קנייניות בה. להכרעה כזו היו עלולות להיות השלכות דרמטיות על הנושים של הבעל, שכבר קיבלו חלק מחובם במסגרת מכירת הדירה.
בשנת 2017 חרב על בני הזוג עולמם כאשר חברת התכשיטים של הבעל קרסה בעקבות חובות כבדים שצבר לנושיו השונים. בעקבות החובות מכר הבעל את הדירה בשינקין בדצמבר 2017 תמורת 4.25 מיליון שקל
האישה דרשה לקבל לידיה חצי מיליון שקל
סיפורם של בני הזוג מתחיל בעשור הקודם. החייב, שעסק ביבוא ומכירה של תכשיטים, רכש בדצמבר 2010 זכויות על דירה בקבוצת רכישה יוקרתית ברחוב שינקין בתל אביב. הבעל רשם את הדירה על שמו, בעוד הוא ובת זוגו, שטרם נישאו בשלב זה, התגוררו בדירה שכורה. שנה לאחר מכן, באוקטובר 2011, נישאו השניים. ואולם, בשנת 2017 חרב עליהם עולמם כאשר חברת התכשיטים של הבעל קרסה בעקבות חובות כבדים שצבר לנושיו השונים. בעקבות החובות מכר הבעל את הדירה בדצמבר 2017 תמורת 4.25 מיליון שקל. מתוך כספי המכירה, למעלה מ-1.7 מיליון שקל, הועברו לבנק לכיסוי המשכנתא, 1.1 מיליון שקל נוספים הועברו לבני הזוג לצורך כיסוי חובותיהם לנושים, ולמעלה מ-400 אלף שקל הועברו חובות למס שבח.
קיאו עוד בנושא >>> הסדר חובות ללא פשיטת רגל: זה אפשרי וכך תעשו זאת נכון
ואולם, בינואר 2018 - רגע לפני ששולמו לחייב מיליון שקל נוספים (יתרת התמורה בגין מכירת הדירה) נפתחו נגדו הליכי פשיטת רגל ומונה נאמן לנכסיו. הנאמן, שחשש כי מכירת הדירה מפוקפקת ונעשתה במכוון רגע לפני פשיטת הרגל, ניסה לעצור את המכירה, אך הקונה עמד על השלמת העיסקה. בסופו של דבר, לאחר דיון, שהתקיים בנושא בבית המשפט, הוסכם כי הנאמן יסיר את התנגדותו להשלמת העיסקה ובלבד שיתרת התשלום בגובה מיליון שקל תועבר לקופת פשיטת הרגל של החייב. ואמנם, בינואר 2019 העביר הקונה את הסכום האמור לידיו של הנאמן.
למרות זאת, במרץ 2020 – יותר משנה לאחר שהעיסקה הושלמה - פנתה האישה לנאמן בדרישה לקבל לידיה חצי מיליון שקל – מחצית מיתרת התמורה ששולמה לנאמן במסגרת השלמת העיסקה. הנאמן דחה את דרישה זו ולכן עתרה האישה לבית המשפט.
לטענת האישה, הדירה אמנם לא נרשמה על שמה אך רכישתה מומנה בכספים שהיא ובעלה צברו יחד בשנות הנישואין ומהלוואות אישיות שהיא נטלה. לכן, מדובר ברכוש משותף
"הדירה נרכשה מכספי מתנות החתונה"
במסגרת הבקשה שהגישה לבית המשפט טענה האישה, כי למרות העובדה שהדירה היתה רשומה על שמו של בעלה, היא נרכשה על ידי שניהם ממקורות משותפים, עוד לפני שנישאו, כדי לשמש כדירת מגוריהם.
לדבריה, לצורך רכישת הנכס מימשה נכסים פרטיים שהיו ברשותה, והרכישה מומנה באמצעות כספים שהיא ובעלה צברו יחד בשנות הנישואין וכן מכספים שקיבלו כמתנות חתונה ומהלוואות אישיות שהיא נטלה. לכן, מדובר ברכוש משותף.
לטענת האישה, היא ובעלה כבר קיבלו על חשבון הדירה 1.1 מיליון שקל, ששימשו אותם לכיסוי חובות, ומכירת הדירה נעשתה מתוך הנחה כי יתרת הכספים שתיוותר לאחר סילוק החובות תישאר אצלה ואצל בעלה לצורך רכישת נכס אחר שישמש למגוריהם. לכן, טענה, היא זכאית למחצית מיתרת הכסף שקיבל הנאמן מידי הקונה, כלומר לכחצי מיליון שקל מתוך סך של מיליון שקל שהעביר אליו הקונה בסופו של דבר.
"אם יש לאישה טענות באשר לכספים שהיא זכאית להם – עליה להפנות אותן לבעלה, ולא אלי", סיכם הנאמן את עמדתו
"שימוש אסור בכספים תוך העדפת נושים"
הנאמן, לעומת זאת, דחה מכל וכל את טענות האישה. לדבריו, לא הוכח כי האישה השתתפה ברכישת הנכס בשום שלב, ולכן הדירה לא שייכת לה ואין לה זכות קניינית עליה. לטענת הנאמן, האישה כבר קיבלה עם בעלה נתח משמעותי מכספי המכירה של 1.1 מיליון שקל ועשתה בו שימוש אסור תוך העדפת נושים. לדבריו, הנכס נמכר לקונה בהסכמת האישה.
לטענת הנאמן, האישה לא התנגדה בשום שלב לעיסקה למכירת הדירה אשר אושרה בבית המשפט במסגרתה נקבע כאמור כי מיליון שקל יועברו לקופת פשיטת הרגל. התשלום, ששולם לקופת פשיטת הרגל, היה למעשה תשלום בגין ויתור של הנאמן על טענותיו נגד העיסקה. "אם יש לאישה טענות באשר לכספים שהיא זכאית להם – עליה להפנות אותן לבעלה, ולא אלי", סיכם הנאמן את עמדתו.
על פי בית המשפט, גם אם הדירה היתה שייכת לאישה בשלב מסוים, הרי שמרגע שנמכרה בידיעתה והסכמתה המלאה, זכויותיה בדירה פקעו
"לאישה יש מעמד של נושה רגיל"
בית המשפט דחה, כאמור, את בקשת האישה לקבוע כי הדירה למעשה שייכת גם לה. סגן נשיא המחוזי חגי ברנר קבע כי הנכס נרכש טרם הנישואין והזכויות בנכס היו רשומות על שמו של הבעל בלבד, ולכן הוא לא נכס "בר-איזון", לפי חוק יחסי ממון. עם זאת קבע ברנר כי גם אם מדובר ב"נכס בר-איזון", הרי שלאישה אין זכות קניינית בו, אלא לכל היותר זכות אובליגטורית (כלומר, זכות חוזית-כספית לתבוע את בעלה).
משמעות קביעה זו הינה דרמטית: כיוון שלאישה אין מעמד קנייני בנכס, הרי שיש לה מעמד של נושה רגיל. משכך, לפי חוק יחסי ממון תהיה לה זכות להיפרע מנכסי הבעל רק לאחר ניכוי חובותיו. כיוון שהוא פושט רגל, האישה במקרה זה לא תקבל דבר.
בית המשפט דחה את טענת האישה, לפיה למרות שהנכס היה רשום על שם הבעל היתה לו "כוונת שיתוף ספציפית" עימה בדירה. סגן הנשיא ברנר קבע כי לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית כזאת וכי ממילא הנכס מעולם לא שימש דירת המגורים של השניים. על פי בית המשפט, האישה לא עשתה דבר כדי להוכיח את כוונת השיתוף: היא לא זימנה את בעלה לעדות, לא סיפקה הסבר כלשהו מדוע הנכס נרשם על שם הבעל בלבד, והנכס הועמד למכירה בידיעתה ובהסכמתה המלאה, כאשר הבעל הצהיר בהסכם המכירה כי הוא הבעלים הבלעדי שלו.
סגן הנשיא ברנר הדגיש כי במקרה זה יש לבחון בקפדנות יתרה אם היתה כוונת שיתוף בנכס של הבעל את אשתו בשל ההשלכה שתהיה לכך על הנושים. כיוון שלא נמצאו במקרה זה ראיות לכוונת שיתוף כזו, נדחתה טענת האישה.
על פי בי
ת המשפט, גם אם הדירה היתה שייכת לאישה בשלב מסוים, הרי שמרגע שנמכרה בידיעתה והסכמתה המלאה, זכויותיה בדירה פקעו. "האישה יכולה היתה לדרוש להצטרף להסכם כמוכרת או לדרוש כי חלקה בתמורת המכר יועבר אליה ישירות, אך לא עשתה כן", סיכם השופט.
* הכותבת (בתמונה משמאל) מתמחה בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון ומלווה חייבים רבים, וכמו כן עוסקת בדיני מיסים ודיני משפחה וירושה, לרבות עריכת צוואות וייפוי כוח מתמשך
* הכותבת לא ייצגה את מי מהצדדים בהליך זה
