סלע המחלוקת בין בית הדין הרבני לבין רשם ההקדשות הוא בית יתומים ירושלמי שנוסד לפני קרוב ל-100 שנים כהקדש דתי. לאחרונה, קיבלו נאמני ההקדש, וכן נאמני הקדשות דתיים נוספים, דרישה מטעם רשות התאגידים לרשום את ההקדשות הדתיים שבניהולם במרשם ההקדשות הציבוריים, וכן להעביר דיווחים שוטפים על ההקדש לידי רשם ההקדשות הציבוריים.
נאמני ההקדש פנו בתגובה לבית הדין הרבני בבקשת סעד הצהרתי, במסגרתו ביקשו כי בית הדין, המחזיק בסמכות הפיקוח הבלעדית על ההקדשות הדתיים, יורה על אי רישום ההקדש במרשם ההקדשות הציבוריים ועל אי מסירת דיווח לרשם ההקדשות על התנהלות ההקדש.
לבקשה זו הגיבה הפרקליטות בשם רשם ההקדשות, באומרה כי בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בסמכויותיו של רשם ההקדשות, והוסיפה כי סמכויות הרישום והפיקוח על ההקדשות הדתיים נדונות כרגע על ידי משרד המשפטים ולכן אין לבית הדין הרבני כל סמכות לתת את הסעד המבוקש.
קיאו עוד בנושא >>> "מינוי הנאמנים צריך להיעשות לתקופה קצובה" - בית הדין הגדול על המורכבות של פיטורי נאמנים בהקדשות
בית הדין הרבני הביע תמיהה על כך שרשם ההקדשות, שמעולם לא התיימר לעסוק בענייני הניהול הפנימי של ההקדשות הדתיים, החל להעביר דרישות בנושא ארבעים שנה לאחר חקיקת חוק הנאמנות, המגדיר בבירור את סמכויותיו, וכן על כך שפרשנותו החדשה של רשם ההקדשות לחוק, הפוגעת באוטונומיה של בית הדין הרבני, יושמה מבלי שהתקבל לכך אישור היועץ המשפטי לממשלה.
לאחר דיון משפטי והלכתי ארוך, פסק בית הדין כי דרישת רשם ההקדשות למעורבות בניהול ההקדשות הדתיים היא התערבות שלא כדין בסמכויות השייכות על פי חוק לבית הדין בלבד, והורה לנאמני ההקדש שלא לבצע את הרישום במרשם ההקדשות הציבוריים ושלא להעביר כל דיווח על ההקדש לרשם ההקדשות.
נעשה ניסיון מקומם לתפוס את סמכויותיו של בית הדין גם בכל הנוגע לפיקוח וניהול של ההקדשות הדתיים, וזאת בניגוד מוחלט להוראות חוק הנאמנות, ללא תיאום וללא כיבוד הערכאה הדתית שלה ניתנה סמכות שיפוט ייחודית בעניין
כרסום בסמכויות בית הדין הרבני
דרישה זו שהוגשה לנאמני ההקדש ומגובה על ידי הפרקליטות היא רק חלק מניסיון ממושך של משרד המשפטים לכרסם בסמכויותיו של בית הדין הרבני. כבר לפני למעלה מעשור, בבג"צ סימה אמיר שקבע כי בית הדין הרבני אינו רשאי לדון בבוררות בשני צדדים אפילו אם הוא הערכאה הנבחרת על ידם, החל משרד המשפטים בניסיון לצמצם את טווח פעילותו של בית הדין, תוך התעלמות מוחלטת מרצון הצדדים הפונים אליו. כעת, נעשה ניסיון מקומם לתפוס את סמכויותיו של בית הדין גם בכל הנוגע לפיקוח וניהול של ההקדשות הדתיים, וזאת בניגוד מוחלט להוראות חוק הנאמנות, שמכוחו פועל רשם ההקדשות, ללא תיאום וללא כיבוד הערכאה הדתית שלה ניתנה סמכות שיפוט ייחודית בעניין.
לכל אורך ההיסטוריה, בדיונים ובפסיקות של הערכאות המשפטיות השונות, כיבוד רצונו של מקים ההקדש נמצא מעל לכל כחלק מזכות הקניין שלו ומהאוטונומיה של ניהול רכושו ועזבונו. אם אדם מורה על הקמת הקדש אזרחי, הקדש זה יהיה נתון, על פי חוק הנאמנות, לסמכותו של רשם ההקדשות, ולבית הדין הרבני לא תהיה כל נגיעה או סמכות בניהולו. מדוע, אם כן, כאשר אדם מעוניין לנהל הקדש על פי ההלכה, נדרשת התערבות של המערכת האזרחית? האם התערבות זו אינה הגבלה בוטה של זכות היסוד של מקימי ההקדש לנהל את רכושם על פי רצונם?
נוכח הכבוד הרב שרוחש בית המשפט העליון לבתי הדין הרבניים ולכלל כיבוד הערכאות, ספק רב אם בג"צ יתמוך במהלך כוחני המנוגד לדין הדתי ואף לחוק הנאמנות
התערבות פוליטית ולא משפטית
בעצם הדרישה של הפרקליטות, הנותנת פה לדרישתו של רשם ההקדשות במקרה זה, ישנה התערבות שחורגת מגבולות ההתערבות המשפטית וגולשת למחוזות האג'נדה הפוליטית. תגובתו של בית הדין הרבני הייתה בגדר השבת מלחמה שערה ואי הסכמה לוותר על סמכויותיו.
ייאמר עוד כי בשלוש השנים האחרונות החל בית הדין הרבני לחולל מהפך של ממש בניהול ההקדשות הדתיים, ודרישתו של הרשם לעת הזו אינה יכולה שלא לעורר תמיהה על עיתויה.
יש לצפות כי הנושא יגיע לערעור בבית הדין הרבני הגדול וכי גם שם המאבק לא יסתיים ויגיע לידי עתירה לבג"צ, אלא שכל עוד לא הכריע היועץ המשפטי לממשלה בעניין, ספק כיצד תוכל המדינה לעשות כן וכיצד תוכל לבוא בטענות לבית הדין שהתקומם כנגד הפגיעה בסמכותו.
נוכח הכבוד הרב שרוחש בית המשפט העליון לבתי הדין הרבניים ולכלל כיבוד הערכאות, ספק רב אם בג"צ יתמוך במהלך כוחני המנוגד לדין הדתי ואף לחוק הנאמנות. מכל מקום, סביר להניח ואף לקוות, כי במידה שתימשך המגמה הנושבת ממשרד המשפטים, הרי שגם המערכת הפוליטית תתייצב ותחסום התערבות זו.
עו"ד משה בן דוד הוא ממייסדי משרד עורכי הדין בן דוד, אברהם, הכהן העוסק במשפט מינהלי וחוקתי, מקרקעין ונדל"ן, דיני נזיקין, צוואות וירושות, אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך, ועוד.
