עונש קל לאולמרט: מאסר על תנאי וקנס

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר השבוע (24.9.12) על אהוד אולמרט מאסר על תנאי וקנס בסך 75,300 ₪ בעקבות הרשעתו בעבירת הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. לצדו של אולמרט נגזרו גם עונשים על תנאי וקנס כספי על שולה זקן, מנהלת לשכתו לשעבר, שעמדה עמו לדין והורשעה בקבלת דבר במרמה ובהפרת אמונים בפרשת ראשונטורס.

אולמרט זוכה בחודש יולי השנה מהאישומים העיקריים שיוחסו לו בשתי הפרשות הידועות כראשונטורס וטלנסקי. אולמרט הורשע בעבירה הקלה יחסית של הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. אולמרט הורשע בפרשה זו בהפרת אמונים בקשר לפעולות שביצע בשנים 2003-2005 כשר התמ"ת, שר התקשורת והשר האחראי על מינהל מקרקעי ישראל, בנושאים הנוגעים ללקוחותיו של עו"ד אורי מסר, שהיה חברו הקרוב, שותפו בעבר במשרד עורכי דין ומי שסייע לו בעניינים כספיים ומשפטיים בשלוש מערכות בחירות.

הפרת אמונים
בהכרעת הדין נקבע, כי אסור היה לאולמרט לקבל החלטות בכל עניין בו היה מעורב עו"ד מסר, גם אם כמייצג בלבד. נפסק, כי אולמרט הפר אמונים כאשר עשה זאת בארבע פרשות שונות בהן קיבל החלטות במסגרת תפקידיו שעה שעו"ד מסר ייצג מולו לקוחות שההחלטות נגעו אליהם.

בית המשפט נסמך על ההלכה שנקבעה בדיון הנוסף בבית המשפט העליון בעניינו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס, לפיו עבירת הפרת אמונים נסמכת על שלושה ערכים: הבטחת אמון הציבור בעובדי הציבור; שמירה על טוהר המידות של משרתי הציבור; והבטחת פעילותו התקינה של המינהל הציבורי. בית המשפט קבע כי שלושת ערכים אלה נפגעו במעשיו של אולמרט הגם שציין כנסיבה מקלה כי עו"ד מסר לא פעל מול אולמרט בעניין הנוגע אליו באופן אישי אלא בעניינים הנוגעים ללקוחותיו.

בית המשפט עמד על החומרה הטמונה בעבירת הפרת אמונים בציינו, כי: "יש להתייחס אל העבירה במלוא החומרה המתחייבת ולהיזהר מסיווגה כעבירה טכנית העוסקת כביכול בפרוצדורה או בטכניקה". בית המשפט ציין, כי: "עוצמת ניגוד העניינים הייתה גבוהה" במקרה זה. ייתכן, כי אמירות אלה נועדו להדגיש את הסתייגותם של שופטי ההרכב מהצגת ההרשעה בציבור ובתקשורת כמינורית וטכנית בעיקרה.

ענישה מקלה
זאת ועוד, בגזר הדין מורגש מאמצם של שופטי ההרכב לשכנע, כי אין בעונש המקל המנומק בנסיבות המיוחדות בעניינו של אולמרט כדי לגרוע מרף הענישה הנורמטיבי הראוי לשיטתם לעבירה של הפרת אמונים אשר "מצדיקה ברגיל תגובה עונשית ממשית, העשויה לכלול רכיב של מאסר בפועל (גם אם לריצוי בעבודות שירות)".

יחד עם זאת, בית המשפט גוזר כאמור על אולמרט עונש על תנאי בלבד ואת הקנס המירבי הקבוע בחוק, 75,300 ₪, תוך דחיית עתירת המדינה לגזור מאסר בפועל של שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות. עונש מינורי זה אינו יכול לשמש בסיס לחריצת מסקנות מחמירות לחובת אולמרט בגין הרשעתו בפרשה זו ומבחינה זו, במידה רבה, "השורה התחתונה" היא שקובעת. פסיקתו של בית המשפט מסיימת פרשה זו (לפחות בערכאה הדיונית) בטון מתון ביותר. דומה, כי כל קריאה אחרת של הדברים עושה עוול לאולמרט ולפסק הדין שיש לכבדו.

לא מפתיע
גזר הדין המקל אינו מפתיע, בהיותו המשך ישיר ומסתבר של הכרעת הדין המנומקת מחודש יולי במסגרתה זוכה אולמרט משתי הפרשות העיקריות בהן הואשם ואשר בעקבות הליכי החקירה, ובכלל זה עדותו המוקדמת של טלנסקי, נאלץ להתפטר מתפקידו כראש הממשלה.

עבירת הפרת אמונים – עבירה עמומה
דומה, כי הבנת הסיבה לעונש המקל נעוצה תחילה בחולשתה המסוימת ובאופייה העמום של עבירת הפרת האמונים. כך, על אף האמירות המובנות בדבר הצורך להתייחס לעבירה זו ברצינות הראויה, זו עבירה שאינה נטולת ספקות במישור הפלילי, שכן היא נסמכת על עצם הימצאותו של עובד הציבור בניגוד עניינים, הנבחן באמת מידה אובייקטיבית. נעדר ממנה יסוד מחמיר יותר הקשור לטובת הנאה אישית פסולה המושגת מהמעשה האסור או מניעה אותו, כפי שקיים בדרך כלל למשל בעבירות שוחד, גניבה בידי מורשה, או קבלת דבר במרמה. מכאן גם טענתו של אולמרט שבזמן אמת פעל בתום לב ולא הוכח שסטה מהשורה או שפעל מתוך מניע זר או להשיג לעצמו טובת הנאה אסורה.

שנית, ונראה כי זהו העיקר - ההקלה בעונש היא פועל יוצא מזיכויו של אולמרט מעיקרו של כתב האישום ומשום הכרה בפגיעה החמורה שנגרמה לו עת נאלץ להתפטר מתפקידו הרם כראש הממשלה, בדיעבד שלא בצדק.

זיכוי משתי הפרשות העיקריות
בהתאם לכך, בית המשפט מציין, כי התפטרותו של אולמרט "באה לאחר שהוחלט לגבות עדות מוקדמת ממשה טלנסקי, ובעקבות ההד הציבורי והתקשורתי שגביית העדות עוררה". גזר הדין אינו מסתיר את דעת השופטים בדבר אחריותה של הפרקליטות לפער בין האופן בו החלו ההליכים המשפטיים לבין סיומם בערכאה הדיונית. כך, מציינים השופטים כי: "לא זו בלבד שבסופו של יום הנאשם זוכה מהאישומים נגדו בפרשת טלנסקי ובפרשת ראשונטורס, אלא שהמאשימה הכירה בבעייתיות גרסתו של טלנסקי. המאשימה אישרה במהלך המשפט ובסיכומיה - אולם רק לאחר שהעדות המוקדמת החלה להישמע ולא בבקשתה לגביית עדות מוקדמת - כי טלנסקי לא נצמד כל העת לאמת, וכי לא ניתן לסמוך על חלקים מדבריו".

השופטים אף מפנים עוד לכך שבפרסומים והתבטאויות מטעם הפרקליטות שעמדו ברקע סיום כהונתו של אולמרט עמדו חשדות לקבלת שוחד בפרשת טלנסקי, בעוד שכתב האישום לא כלל האשמה בעבירה זו, וכי במהלך שמיעת הראיות התבררו עובדות נוספות שהובילו לזיכויו משתי פרשות אלה שהליכי החקירה בהן גרמו להתפטרותו.

מחיר אישי כבד
ביהמ"ש ציין כי "בכל מקרה, התוצאה הסופית היא שהנאשם זוכה משתי הפרשות שבגינן הסתיימה כהונתו כראש הממשלה, כאשר בפרשת טלנסקי חלה נסיגה מסוימת בעמדת המאשימה אף תוך כדי ניהול המשפט". השופטים הדגישו בהקשר זה את המחיר האישי הכבד ששילם אולמרט, גדיעתה של הכהונה הרמה ביותר שניתן להעלות על הדעת עבור פוליטיקאי בשל הליך של עדות מוקדמת וחקירה בשתי פרשות שהסתיימו כאמור בסופו של יום בזיכוי.

המילה האחרונה - בערעור שיוגש
הפרקליטות הודיעה, כי בכוונתה לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, שם צפויה אפוא להיאמר המילה האחרונה בפרשה זו. על הפרקליטות יהיה להתמודד עם הכלל לפיו נטייתה של ערכאת ערעור היא שלא להתערב, ככלל, בממצאי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים. יש להניח שהפרקליטות תבקש לתקוף גם את המסקנות הנורמטיביות של בית המשפט המחוזי, במיוחד בפרשת טלנסקי, בנוגע למהותם של סכומי כסף נכבדים שנקבע כי הוחזקו במזומן בנאמנות על ידי מסר, בידיעת אולמרט וזקן, אך אין ראיה שנעשה בהם שימוש פרטי. מנגד, טוענים סניגוריו של אולמרט, כי הגשת ערעור נחזית כרדיפתו ועל הפרקליטות להימנע מהגשת ערעור על זיכויו פה אחד בבית המשפט המחוזי.