מהפכה שנעשתה במסגרת בקשת ערעור משפחה בע"מ 15\919, קבעה כי ניתן יהיה לבטל את תשלום המזונות כל עוד שני הצדדים משתכרים באותו טווח הכנסה ומביעים רצון טוב להיות נוכחים בחיי הילדים בשיעור זהה ולגדל אותם במשמורת משותפת. השינוי ההלכתי של בית המשפט יצר מגמה שבה מדי יום מוגשות תביעות רבות למשמורת משותפת גם כאשר אין יכולת לתפעל אותה הלכה למעשה.
מה זו משמורת משותפת?
משמורת משותפת היא חלוקת זמני שהות שווים, או קרובים לשווים, של הילדים בשני בתים נפרדים. כך למשל, בשבוע אחד האב אחראי על הילד ואילו בשבוע אחר אמו. משמורת משותפת נוצרה מתוך רוח התקופה והכרה ברצונו של האב להיות מעורב יותר בחיי ילדיו ולאפשר לו לממש את זכותו לגדל את ילדיו באופן פעיל.
המהפכה נוצרה כאמור בזכות הגדרת מהות זאת כמשמורת משותפת, אשר גוררת השלכה עוצמתית לביטול מזונות בגינה. יחד עם זאת לעתים הגשת בקשה למשמורת משותפת נעשית על מנת לבטל את המזונות ולא בהכרח מתוך רצון לגדל את הילד.
קיימת תופעה שמשמורת משותפת אכן נקבעת אך האבות מבקשים לבטל את ההחלטה (לעתים עוד לפני החתימה על הסכם הגירושין) לאחר שהם מנסים תקופה ולא מצליחים
הבעייתיות המובנית במשמורת משותפת
למשמורת משותפת יש שני צדדים – מצד אחד לאב נזקפת זכות יסוד בסיסית כאפוטרופוס, המקנה לו רשות להיות מעורב בגידול ילדו. זכות זאת עומדת בקנה אחד עם המגמה הרווחת לפיה אבות רבים מעורבים יותר בחיי ילדיהם ביחס לשנים הקודמות. המשמעות של המשמורת המשותפת היא שלילד יש שני בתים, כלומר יש כאן שני מדורים שמכלכלים אותו בצורה מלאה ושווה.
מצד שני, לא פעם בית המשפט מוצא כי קיימת זילות בהגשת הבקשה למשמורת משותפת, ולעתים זוהי לא יותר מדרישת סרק כדי לחמוק מתשלום מזונות. לעתים הגשת הבקשה נעשית בקלות דעת או מתוך רצון להלך אימים על האישה – ולו בשל העובדה שיש עובדות שאי אפשר לשנות, האב עסוק מאוד ולא יוכל לעמוד בדרישות המשמורת המשותפת ואילו הנשים מעוניינות במשמורת שלהן ובהסדרי השהייה. לכן, אנחנו רואים תופעה שמשמורת משותפת אכן נקבעת אך האבות מבקשים לבטל את ההחלטה (לעתים עוד לפני החתימה על הסכם הגירושין) לאחר שהם מנסים תקופה ולא מצליחים.
אנחנו שואפים שהילד יקבל את זכויות המדור שלו בצורה זהה, וכך יוצא שאם האב מרוויח יותר מהאם ולא משלם לה מזונות, נוצר מצב של בית "עני" מול בית "עשיר"
המצב כיום ומדוע משמורת משותפת לא מצליחה בכל המקרים
אין ספק שמשמורת משותפת נוצרה ברוח התקופה אך עדיין אנחנו עדים למצב בו אין שוויון מלא בין שני המינים. אף על פי שישנו רצון שהילדים יחוו את האב באופן מלא וטובת הילדים היא זו שעמדה בבסיס הפסיקה, עדיין האישה נושאת בנטל משפחתי רב יותר מאשר הגבר ולא פעם אנחנו רואים גברים שמשתכרים ב-30% יותר מנשים, כלומר הם המפרנסים העיקריים של הבית. אלה הנתונים, וחרף העובדה שאנחנו חיים בחברה ששואפת להיות שוויונית, אנחנו לא שוויוניים באופן מלא – לא במשימות, לא בשכר ולא ביכולות.
שינוי פסיקתי תקדימי: בג"צ "הבוגדת". לקריאה מאת עו"ד אקוקה >>
להיבט השוויון יש השלכה נוספת: אנחנו שואפים שהילד יקבל את זכויות המדור שלו בצורה זהה, וכך יוצא שאם האב מרוויח יותר מהאם ולא משלם לה מזונות, נוצר מצב של בית "עני" מול בית "עשיר". מצב שלא עומד בקנה אחד עם כוונת ההלכה הפסיקתית, ולכן התנאי המרכזי למשמורת משותפת הוא בהשתכרות בשיעור זהה או דומה.
אם בני הזוג החליטו לסיים את התהליך בדרכי נועם ופנו לגישור, קשה מאוד להפוך את ההחלטות בהסכם ולכן הם יתקשו לשנות את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין וכפועל יוצא מכך להגיש בקשה למשמורת משותפת
משמורת משותפת והסכמי גישור (הליכי מהו"ת – ישוב סכסוך בהסכמה מכורח החוק)
כיום בית המשפט מוצף בפניות הן מאבות והן מאמהות. זאת, נוסף להליך המהו"ת שהוחל בשנת 2014 ומטרתו היתה להפחית את העומס בהגשת התביעות ולהפנות את בני הזוג להליך גישור שנעשה בעד ארבע פגישות. רק כאשר תהליך זה לא מסתיים בהסכם, ניתן יהיה להגיש תביעה או מספר תביעות בבית המשפט למשפחה או בבית הדין הרבני. כך יוצא שבית המשפט לענייני משפחה מוצף וקורס תחת העומס.
בהקשר זה יש לציין שאם בני הזוג החליטו לסיים את התהליך בדרכי נועם ופנו לגישור, קשה מאוד להפוך את ההחלטות בהסכם ולכן הם יתקשו להוכיח שיש פה שינוי נסיבות מהותי כדי לפתוח את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין וכפועל יוצא מכך להגיש בקשה למשמורת משותפת. כך נכון הדבר אם פגישות המהו"ת הסתיימו בהסכם וייתרו את הצורך בהגשת תביעות.
אף על פי שישנו רצון שהילדים יחוו את האב באופן מלא וטובת הילדים היא זו שעמדה בבסיס הפסיקה, עדיין האישה נושאת בנטל משפחתי רב יותר מאשר הגבר
כיצד בית המשפט מזהה פניות סרק?
עורכי הדין של שני הצדדים נדרשים להוכיח שהבקשה כנה ושהכוונה מאחוריה משקפת צורך אמיתי ויכולת לעמוד בדרישות הסף שעל בסיסה ניתנה ההלכה לעיל. בית המשפט מזהה את כוונות הצדדים ובוחן את הנתונים שתלויים בנסיבות חיצוניות וענייניות כדי להעריך את הנושא וכדי לאשר או לדחות את התביעות.
הכותב הוא עורך הדין גיא אקוקה המתמחה בדיני המשפחה, ירושות וצוואות, אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך ומייצג את לקוחותיו בתחום. לפרטים נוספים ולייעוץ משפטי צרו קשר: 052-803-4955, משרדו של גיא ממוקם ברמת גן
*המאמר אינו מהווה יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני
