כעורכת דין העוסקת בתביעות רשלנות רפואית נתקלתי לא אחת במקרים נוגעים ללב. אחד הטרגיים שבהם הוא סיפורה של אישה בריאה ושלמה שנכנסה לחדר לידה במרכז רפואי גדול בארץ, ובמקום חוויה משמחת של חיים חדשים והרחבת המשפחה, הפכה עקב רשלנות רפואית לנכה. אחרי הלידה הוגדרה האישה כנכה ב-80% נכות בשל איבוד השליטה על הסוגרים ועוד 30% נכות בשל פגיעה נפשית קשה כתוצאה ישירה של האירוע נשוא התביעה.
כשהאישה פנתה אלי והתעמקתי בפרטים הבנתי (כמיילדת מוסמכת בהכשרתי) כי הכתובת היתה על הקיר לאורך כל תהליך הלידה. לאחר קבלת התובעת לחדר הלידה, אובחנה התמשכות של השלב השני של הלידה במשך שלוש שעות ארוכות, מבלי שהמיילדים והצוות הרפואי כולו נקטו בצעדים המיידיים והמתבקשים לסיום הלידה מוקדם יותר.
היה הכרח ליילד את התובעת בניתוח קיסרי, ובכך למנוע את הפגיעה הקשה בה. במקום זאת נאלצה התובעת לעבור לידת ואקום טראומטית, שגררה בעקבותיה ניתוחים שונים לתיקון הנזקים הבריאותיים שנגרמו לה. עד היום סובלת התובעת מהתקפות כאבים שיכולים להופיע אפילו בעקבות מאמץ קל. בנוסף, קיימת רגישות יתר וכאבי בטן בלתי נשלטים בתדירות של ארבע-חמש פעמים בשבוע ופעמיים שלוש באותו יום – דבר המשבש לחלוטין את סדר היום.
בגלל המספר הרב יחסית של סיבוכים אפשריים הכריז ה-FDA, מינהל המזון והתרופות של ארה"ב, על לידת ואקום כעל לידה מסוכנת והמליץ על שורה של אמצעי זהירות
לידת ואקום דורשת הסכמה מדעת
לרוב, במהלך לידה רגילה וטבעית, היילוד נע מהרחם בתעלת הלידה אל פתח היציאה, ראשו מלפנים ואחריו שאר הגוף. כאשר מסיבות שונות הלידה אינה מתקדמת וחוששים כי היילוד נמצא בסיכון, עומדות בפני הצוות הרפואי שתי אפשרויות: האחת, המועדפת במרכזים רפואיים מתקדמים, היא ניתוח קיסרי. השנייה, בעיקר במקומות נטולי תנאים אופטימליים, היא לידת מכשירים, כמו לידה באמצעות מכשיר ואקום.
קיראו עוד בנושא >>> רשלנות רפואית זה לא שחור ולבן
לידת ואקום היא לידה מכשירנית ומשום כך נחשבת לבעלת סיכונים גבוהים מלידה רגילה. בגלל המספר הרב יחסית של סיבוכים אפשריים הכריז ה-FDA, מינהל המזון והתרופות של ארה"ב, על לידת ואקום כעל לידה מסוכנת, והמליץ על שורה של אמצעי זהירות. הדרישה הראשונה והבסיסית לפני ביצוע לידת ואקום היא הסכמה מדעת. הסכמה מדעת היא הליך שלם ולא רק חתימה על טופס.
היה אפשר ליידע את היולדת ולהחתים אותה על הסכמה מדעת ואף להציע לה אלטרנטיבה פחות מסוכנת כדי לסיים את הלידה. אולם, איש לא הסביר ליולדת ולמשפחה את הסכנות
האירוע המחולל
לכתב התביעה צורפו חוות דעת של מומחים שונים, ביניהן של הגניקולוג פרופ' שנקר, שסיווג את הריונה של התובעת כהריון בסיכון גבוה, מאחר שמדובר בלידה של אישה בת 41, במצב של פתיחה גמורה מעל שלוש שעות. פרופ' שנקר ציין כי בשימוש בוואקום היתה סטייה בשני פרמטרים: בוצעו יותר משיכות מהמקובל - אין לבצע יותר משלוש משיכות, ונגרם נזק קשה מאוד עקב השימוש במכשיר.
כאשר בחרו המיילדים לבצע לידת ואקום בתובעת, הם היו מודעים לכך שזוהי לידה בעלת סיכון גבוה. איש לא טרח ליידע את היולדת ואת משפחתה על הסיכון שבלידת ואקום, ואיש לא החתים אותה על הסכמה מדעת לנטילת הסיכון.
כאמור, במשך שלוש השעות של השלב השני ללידה היה אפשר ליידע את היולדת ולהחתים אותה על הסכמה מדעת ואף להציע לה אלטרנטיבה פחות מסוכנת כדי לסיים את הלידה. אולם, איש לא הסביר ליולדת ולמשפחה את הסכנות או החתים אותם על טופס הסכמה. משום כך התביעה טענה כי נתקיימו כאן יסודות עוולת התקיפה ו/או הפגיעה באוטונומיה של הפרט ו/או עבירה על חוק זכויות החולה.
רופא מיילד סביר המקבל לחדר לידה אישה בת 41 ללידה ראשונה, באבחנה שלelderly primigravida (לידה ראשונה בגיל מבוגר), היה צריך להיות מודע לסיכון המוגבר בלידה כזאת, ולהחליט לבצע ניתוח קיסרי כבר בסוף השלב הראשון ללידה, או לכל היותר כעבור שעה שלמה של פתיחה גמורה (השלב השני), כדי לשמור על שלומם של האם והעובר כאחד.
התיק התנהל במשך חמש שנים בבית המשפט המחוזי, תקופה לא פשוטה וקשה עם ליווי מקצועי ומשפטי צמוד. אולם בסופו של דבר הצדק ניצח, ובית החולים הסכים לשלם לתובעת שני מיליון שקל, בתוספת יותר מ-100 אלף שקל עבור ההוצאות הנוספות שהיו לה במהלך התקופה מאז הלידה.
הכותבת, עו"ד חיה רודניצקי דרורי (בתמונה משמאל), עוסקת בתביעות רשלנות רפואית בלידה ובמיילדות; מיילדת מוסמכת בהכשרתה
