כשאנו נפצעים, השאלה "מה לעשות?" תלויה בעוצמת הפציעה בדרך כלל. הרי לא ניגש לבית חולים עם שריטה או פצע קטן לצורך ביצוע הליך כירורגי, אלא נדביק פלסטר פשוט. כאשר יש חתך עמוק ומדמם, נפנה לאחות קופת חולים שתטפל. לעומת זאת, כשהתוספתן מתפוצץ נגיע למיון, שכן אז, בוודאות, נחוצה התערבות כירורגית. כך גם כאשר "נולד" סכסוך במשפחה.
בדרך כלל הקשרים המשפחתיים הם קשרים ארוכי טווח, קשרים שנולדנו אליהם או קשרים משפחתיים כתוצאה מנישואין או חיבורים משפחתיים כאלה או אחרים בין בני זוג (ללא נישואין), בין חברים שהביאו ילד משותף לעולם או בין צדדים שיש להם חוזה הורות לצורך ניהול הקשר ההורי בינם לבין ילדם המשותף.
רשת הקשרים והקורים המשפחתיים היא עניין עדין, ולעתים נדרשת דיפלומטיה בהתנהלות מול בני המשפחה, בפרט כאשר בתמונה ישנם צאצאים – אם קטינים ואם אחים נוספים, בני דודים, אחי הורים ויורשים פוטנציאליים נוספים, הורים מבוגרים ועוד. לפיכך, לא בכל פעם שיש חיכוכים בתוך המשפחה, נבחר ב"נשק יום הדין" כדי להתמודד עם המשבר שייתכן שהוא משברון חולף ולא סכסוך עמוק שלא ניתן להתגבר עליו.
בהיבט הזה, "נשק יום הדין" הוא פנייה לערכאות משפטיות, אל בתי המשפט. כידוע, אמנם אנו יודעים כיצד אנו נכנסים אליהם, אך לרוב לא יודעים כיצד יוצאים מהם ואם יינתן פסק דין לטובתנו או לרעתנו.
מדוע בתי המשפט נחשבים לנשק יום הדין במקרה זה? התשובה פשוטה: עלות ההתדיינויות המשפטיות, שכר טרחה לעורכי הדין וכל ההוצאות הנלוות כגון אגרות, שמאויות (במקרה שהסכסוך הוא על נכסי נדל"ן) ועוד כהנה וכהנה הוצאות, עלולה לעלות לכם הרבה ולא רק מהבחינה הכספית, אלא ובעיקר בענייני משפחה, מהבחינה הנפשית והעוצמות המתלוות לכל סכסוך בתוך המשפחה. זאת ועוד, לרוב פסקי הדין הם סופיים, למעט פסקי דין הנוגעים למזונות ולמשמורת , אלא שכאשר מערבים עורכי דין ובתי משפט – העלויות, כאמור מרקיעות שחקים.
כאשר מדובר בעניינים משפחתיים, גם נושא החיסיון והסודיות הוא עניין משמעותי. אמנם בבתי משפט לענייני משפחה יש חיסיון על הדיונים המשפטיים; ברם, אין המשמעות שפסקי הדין לא מפורסמים כלל, אלא ששמות הצדדים נשמרים אנונימיים. מי כמונו יודע שמקורבים לצדדים לסכסוך יכולים לזהות את הפרטים, גם אם אין השמות מופיעים במלואם על גבי פסק הדין - כלומר החיסיון הוא יחסי לחלוטין.
המגשר יוכל לקדם את ההליך באופן ששופט לעולם לא יוכל, שכן על אף הניסיון להביא בפני בתי המשפט את התמונה המלאה, הצדדים לא תמיד עושים זאת משיקולי טקטיקה ואסטרטגיה
למה כדאי לפנות לגישור?
לפיכך, במקרים כאלה, המלצתנו היא לפנות לגישור – הליך שכולו חסוי ואף אם יגיע יום של אין ברירה ותיאלצו לפנות לבית המשפט, הרי שכל מהלך הגישור והדברים שעלו בו הם חסויים ולא יגיעו אף פעם אל בית המשפט או אל עין הציבור. בגישור, המגשר יתווך בין הצדדים ויעזור להם להתמודד עם נושאי הסכסוך. ככל שיש צורך בגורמים מקצועיים, הוא יפנה את הצדדים המתגשרים אליהם לקבלת סיוע נוסף.
הגישור הינו הליך פחות פורמלי, שבו כל צד יכול להישמע גם שלא בפני הצד השני, בפגישות נפרדות עם המגשר, ודברים שהוחלפו בינו לבין המגשר, ככל שלא יחפוץ אותו הצד לגלותם לצד השני, יישמרו בסוד, כשרק למגשר תהיה כל התמונה השלמה לנגד עיניו. המגשר, בהיותו זה שראה ושמע את התמונה המלאה (משני הצדדים, גם בשיחות הנפרדות) יוכל לקדם את ההליך באופן ששופט לעולם לא יוכל, שכן, על אף הניסיון להביא בפני בתי המשפט את התמונה המלאה, הצדדים לא תמיד עושים זאת, משיקולי טקטיקה ואסטרטגיה.
בהליך גישור חשובה הדרך שהצדדים עושים כדי להשיג את המטרה, ולא תמיד פרידה תהיה התוצאה הסופית
הגיעו לגישור כעוסים ויצאו ממנו מפויסים
יש לזכור כי הגישור הוא תהליך, והתהליך הוא למעשה הדרך שבה הצדדים בוחרים ללכת, כאשר משבר פוקד אותם. הגירושין או הפרידה בסופו של ההליך אינם בגדר יעד שיש לכובשו. בסופו של דבר חשובה הדרך שהצדדים עושים כדי להשיג את המטרה, ולעתים, לאו דווקא פרידה תהיה תוצאת ההליך.
כך לדוגמה, באחד מהגישורים שערכתי, הגיעו שני צדדים כעוסים ומשולהבים - האחד כבר פתח תיק בבית משפט והשנייה היתה בשוק מעצם האקט התוקפני. אולם, בסופו של דבר הצדדים לגישור, לאחר שהובררו המטרות והרצונות של כל צד וצד, הגיעו למסקנה, כי אין רצונם דווקא בפרידה. ההסכם שנערך - נערך למגירה, הם נתנו צ'אנס למערכת הנישואין ולקשר שלהם כמשפחה.
תוצאה זו אולי לא היתה מתרחשת אילו היו מגיעים במצב של מאבק לבית המשפט, לאחר שכל צד שכר את שירותיו של עורך דין, ולאחר שהיתה נגרמת אסקלציה שממנה לא ניתן היה עוד לחזור. הליך הגישור בפירוש קידם אותם למקום שהצדדים לא חשבו להגיע אליו כאשר נכנסו בשעריו, ובסופו של דבר, כל הצדדים יצאו מרוצים.
