הדיון בעתירה המחודשת של ארגון עדאלה כנגד חוק האזרחות (הוראת השעה), שהוגש במרץ 2022, העלה שוב את סוגית מהות החוק. כזכור, חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג 2003 מטיל הגבלות שונות על איחוד משפחות של ערביי ישראל עם בני זוגם הערבים תושבי השטחים או תושבים ערבים שמוצאם במדינות אויב. מאז שנת 2003 הוארך תוקף החוק פעם אחר פעם, למרות שחוקק כביכול כהוראת שעה, על מנת להתמודד עם מצב בטחוני קשה באותו הזמן.
טענות העותרים בבג"צ: החוק מפלה לרעה פלסטינים
בעתירה נטען כי התיקונים האחרונים לחוק מראים כי תכליתו העיקרית היא ללא ספק דמוגרפית ואידיאולוגית וכי הסעיף החדש שהוסף בתיקון האחרון להוראת השעה קובע אף מכסות לבקשות שיידנו בוועדה ההומניטרית. כך, טוענים העותרים, מתבצעת שלילה של מי שיחרגו מהמכסה המתבססת אך ורק על שיוכו האתני של המבקש, ללא התייחסות אליו בפרט כמתבקש.
לטענת העותרים, מתבצעת פגיעה בחירותו של המבקש, כבודו וזכותו לשוויון משום שייכותו הקולקטיבית לקבוצה אתנית. ההתייחסות לאדם כאל מכלול, קולקטיב, היא דוקטרינה שהתאימה עד לסוף מלחמת העולם השנייה. ההנחה שפלסטיני מראש יפעל כנגד בטחון המדינה ושיוכו לאויב מתעלמת מהסתכלות עליו כפרט עם אפשרות בחירה ומתן הזדמנות שווה להוכיח את עצמו על בסיס פעולותיו בלבד. תיוג אתני לא רק שאינו מוסרי, הוא אינו משתלב עם החוקים והנורמות הבינלאומיות בעולם מערבי מתוקן.
הוראת השעה הגיעה על רקע של השתתפות של אזרחים ערבים ישראלים בפעולות טרור. אותם בני זוג פלסטינים קיבלו את תעודת הזהות שלהם עקב איחוד משפחות, וניצלו זאת על מנת לבצע פיגועים קשים
פסיקת בית המשפט: אין עילה לשוב ולהכריע בחוק אשר כבר נדון בעבר בפני בג"צ
אלא שבית המשפט נותר זהיר. השופטים, בהם נשיאת העליון השופטת אסתר חיות, המשנה לנשיאה השופט עוזי פוגלמן והשופט יצחק עמית, אמרו בדיון האחרון כי יש צורך להסביר מדוע מבקשים לדון שוב בעתירות נגד הוראות חוק שכמעט כולן כבר נדונו ואושרו בעבר.
הוראת השעה הגיעה על רקע של השתתפות של אזרחים ערבים ישראלים בפעולות טרור. אותם בני זוג פלסטינים קיבלו את תעודת הזהות שלהם עקב איחוד משפחות, וניצלו זאת על מנת לבצע פיגועים קשים, בעיקר באינתיפאדה השנייה. בעבר קבע בית המשפט ברוב קולות כי החוק משרת באופן מידתי את התכלית של הגנה על בטחון המדינה, אולם העותרים שבו וטענו כי הנימוק האמיתי לחוק הוא למעשה דמוגרפי, מניעת כניסת פלסטינים והשתקעותם בישראל.
בהחלטה בעתירה דנן, השופטים טענו כי לגבי ההוראות שלא נדונו, הן דווקא מטיבות עם העותרים, כך לטענת הנשיא החיות: "ככל שיש שינויים, הטענה שנטענת היא שהם שינויים מטיבים. למשל, ההוראה בעניין אפשרות השדרוג שנכנסה בחוק החדש של בני 50 ומעלה שהם בעלי היתר עשר שנים; ההוראה שרישיון ארעי יהיה לשנתיים ולא לשנה וכן התוספות של אותה ועדה ייעודיות במקרים של אלימות במשפחה".
הוראת השעה תעמוד בוודאי בפני מבחן בג"צ עוד בעתיד, אולם ברור כי שופטי בג"צ לא ממהרים להתערב בהחלטות של קודמיהם, שופטי העליון אשר כבר הכריעו פעמים רבות ברוב קולות שלא לבטל את החוק
עד כמה בג"צ באמת מבטל חוקים של הכנסת?
בניגוד לסברה הרווחת בקרב הציבור, בית המשפט העליון נזהר, ואולי בימים אלה שבעתיים, לשנות ולהתערב בהליך חקיקה של הכנסת או בתקנות הממשלה. מאז הקמתו בשנות ה-50 ועד היום ביטל בג"צ רק 22 חוקים, כשהשיקול העיקרי במקרים חריגים אלה הוא פגיעה קשה בכבוד האדם וחירותו, בחופש העיסוק ובשוויון. זאת, על בסיסם של חוקי היסוד שאמורים לשמש כתחליף לחוקה. ביטול חוקים על ידי בית המשפט, אגב, הוא הליך מקובל בעולם הדמוקרטי.
אלא שבכל זאת, ניתן לראות אור בקצה המנהרה, שכן באותו הדיון, בג"צ שאל את המשיבים – הכנסת והממשלה - האם הם מוכנים לשקול תיקונים לחוק, בהם שינוי ההגדרה של תושבי האזור וסוגיית מכסת ההיתרים החריגים.
תיקון להגדרת תושב האזור מדבר על מצב שבו המבקש לא גר מעולם ביהודה ושומרון ולמרות זאת נרשם במרשם האוכלוסין הפלסטיני, הכללת בני זוג מאותו המין בהיתר לבני זוג, הרחבת האפשרות לקבל רישיון לישיבת ארעי גם לנשים מעל גיל 40 ולמי ששהה בישראל כדין חמש שנים לפחות והרחבת המכסה הקבועה בחוק.
לסיכום, הוראת השעה תעמוד בוודאי בפני מבחן בג"צ עוד בעתיד, אולם ברור כי שופטי בג"צ לא ממהרים להתערב בהחלטות של קודמיהם, שופטי עליון אשר כבר הכריעו פעמים רבות ברוב קולות שלא לבטל את החוק.
לכל היותר אנו צפויים לראות הקלות נקודתיות מסוימות ביישום הנהלים. אולם דווקא סביר להניח כי בתקופה הקרובה אנו צפויים להקשחה של הקריטריונים וקושי גדול יותר עבור פלסטינים וישראלים להסדיר את מעמדם ולהקים תא משפחתי בארץ.
בתמונה למעלה, הכותב, עוד" יהושע פקס. צילום: שירי דקר
