בניגוד למה שמקובל לחשוב, חברת אחזקות אינה חייבת להיות תמנון בעל זרועות רבות, ויכולה להיות חברה המחזיקה במניות של חברה אחת בלבד. בעלי מניות רבים מעדיפים להחזיק את מניותיהם בחברה עסקית - חברה בת - בעקיפין, באמצעות חברה בשליטתם - חברה אם. לעתים קרובות, החברה האם מושכת מהחברה הבת דמי ניהול עבור שירותים, מקבלת דיבידנדים המחולקים מרווחי חברת הבת ולפעמים גם נהנית מרווח הון. הוצאות חברת אם טיפוסיות מורכבות בדרך כלל מתשלום שכר עבודה לבעלים, הוצאות הנהלה, הוצאות כלליות והוצאות מימון.
פקודת מס הכנסה קובעת כי כאשר יש לחברה הכנסות מסוגים שונים, למשל דמי ניהול, דיבידנד ורווח הון, יש לזהות אותן הוצאות ספציפיות המשויכות לסוג הכנסה זה או אחר, ואת יתרת ההוצאות יש ליחס לסוגי ההכנסות השונים על פי יחס המחזורים
מה מס הכנסה רוצה?
השאלה החשובה שמעניינת את בעלי המניות היא מהו גובה המס שיידרשו לשלם עבור הכנסותיהם וכיצד הוא מחושב? על מנת לענות על השאלה, יש להבין אילו הוצאות מוכרות לצורכי מס וכיצד הן מחושבות. סעיף 18(ג) לפקודת מס הכנסה קובע כי כאשר יש לחברה הכנסות מסוגים שונים, למשל דמי ניהול, דיבידנד ורווח הון, יש לזהות אותן הוצאות ספציפיות המשויכות לסוג הכנסה זה או אחר, ואת יתרת ההוצאות שאינן משויכות יש ליחס לסוגי ההכנסות השונים על פי יחס המחזורים.
כך לדוגמה, חברה שהכנסותיה נובעות מ-400 אלף שקל דמי ניהול ו-600 אלף שקל דיבידנד, ויש לה הוצאות בסך 300 אלף שקל שאינן מזוהות ספציפית, על פי יחס מחזורים ייוחסו 180 אלף שקל, שהם 60%, להכנסות מדיבידנד ו-120 אלף שקל, שהם 40%, להכנסות מדמי ניהול. כיוון שהכנסה מדיבידנד מחברה ישראלית אינה חייבת במס, הרי שלמעשה גם לא יוכרו לחברה הוצאות לצורכי מס בסך של 180 אלף שקל.
טענות אלה עלו פעמים רבות בדיוני מס. במקרה מסוים משרדנו טען למשל, כי יש לייחס להכנסות חברת האם מדמי ניהול את הוצאות שכר העבודה שמשלמת חברת האם לבעלים, וזאת בשל העובדה שחברת האם התחייבה בהסכם שבו כתוב במפורש כי השירותים יינתנו אך ורק באמצעות בעל המניות של החברה האם, וכי בעל המניות מתחייב להשקיע את כל זמנו ומרצו במתן שירותי הניהול לחברה הבת וגובה השכר תואם את שכרו של מנהל בתפקידו.
מנגד, טענת מס הכנסה היתה כי השירותים שנתנה החברה האם לחברה הבת באמצעות בעל המניות הם אלה שייצרו רווחים לחברה הבת ואפשרו לה לחלק דיבידנד לחברה האם, ולפיכך הם מבקשים לייחס חלק יחסי מהוצאות השכר להכנסה מדיבידנד שאינה חייבת במס. למעשה הוצאות אלו "הולכות לפח". עמדה זו מקוממת, אינה נתמכת בפסיקה ולמעשה מהווה תשלום מס כפול.
פעמים רבות רשויות המס לוקות בהתלהבות יתר, דבר המביא לתוצאת מס בלתי סבירה ולתשלום מס כפול
ואז בא מס ערך מוסף
סעיף 41 לחוק מס ערך מוסף קובע כי אין לנכות מס תשומות ששימשו להפקת הכנסות שאינן חייבות במע"מ, כגון דיבידנד ורווח הון ממכירת מניות. משמעות הסעיף היא שלגבי אותן הוצאות המיוחסות ספציפית או על פי יחס מחזורים לדיבידנדים או לרווח הון ממכירת מניות, מע"מ התשומות הכלול בהוצאות אלו לא יוכר בניכוי.
בית המשפט העליון אכן קבע כי "תשלום מס אמת היא נשמת החוק ותכליתו", אך אין משמעות הדבר שיש לגבות כמה שיותר מס
מה עושים?
תכנון מס נכון שנעשה מראש יכול לפתור את הבעיה בכללותה. ניתן לנקוט בצעדים דוגמת הפחתת ההוצאות בחברה האם למינימום, למשל בדרך של העברת תשלומי שכר לבעל המניות ישירות מחברת הבת; בניית מבנה אחזקות כזה שדמי הניהול יתקבלו בחברה אחת שבה גם ישולמו ההוצאות, והדיבידנדים יתקבלו בחברה אחרת שתחזיק במניות חברת הבת ושההוצאות בה יהיו שוליות. כך ניתן לנטרל בצורה לגיטימית את עמדת מס הכנסה המתוארת לעיל.
תכנוני המס אינם משנים את המהות, אבל השוני בתוצאת המס עשוי להיות דרמטי. בית המשפט העליון אכן קבע כי "תשלום מס אמת היא נשמת החוק ותכליתו", אך אין משמעות הדבר שיש לגבות כמה שיותר מס. לטעמי, פעמים רבות רשויות המס לוקות בהתלהבות יתר, דבר המביא לתוצאת מס בלתי סבירה ולתשלום מס כפול.
צילום ראשי: שאטרסטוק
