עילת הסבירות, הנקראת גם "מבחן הסבירות", היא כלי משפטי המאפשר לבית המשפט לבקר ואף לבטל החלטות ממשלה. עילה זו נלקחה מהמשפט הבריטי, כמו כלים משפטיים וחוקים נוספים שנשארו עימנו מימי המנדט. בשנות ה-80 של המאה ה-20 סמכות של עילה זו הורחבה, כחלק מביסוס גישת האקטיביזם השיפוטי, שהוביל נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק. במציאות הנוכחית, בג"ץ יכול להשתמש בעילה זו כדי לבטל החלטות ממשלה במגוון תחומים, תוך התבססות על שלושה קריטריונים: האם למקבל ההחלטה היתה סמכות לקבלה, האם התרחש תהליך ראוי והאם שיקול הדעת הופעל כדין. עו"ד קובי סודרי (בתמונה משמאל. צילום: פרטי) מסביר כיצד ביטול עילת הסבירות ישפיע על כל אחת ואחת מאיתנו.
כיצד מתבטאת עילת הסבירות במציאות הנוכחית?
"מדובר בכלי משפטי של ביקורת שיפוטית, שלא מעוגן בחוק. עילת הסבירות מעניקה לבית המשפט העליון לבחון פעולות של המינהל, ובהמון פעמים מדובר בכלי המבוסס על ניסיון חיים, היגיון, שכל ישר, אינטואיציה ובמידה מסוימת גם על ערכים שמשותפים לכולם", מסביר עו"ד סודרי. "זה מונח מאוד גמיש, שבעצם כל אחד מאיתנו באופן אינטואיטיבי משתמש בו ביומיום, כאשר אנחנו קובעים מה סביר ומה לא".
בעבר, עילת הסבירות היתה מוגבלת. איך ההרחבה שלה מתבטאת בשטח?
"נכון, בשנים הראשונות של מדינת ישראל השתמשו בכלי הזה בצורה מוגבלת, במקרים בהם היתה חריגה קיצונית מסמכות. אם למשל, שר בממשלה החליט לסגור עיתון, למרות שאין לו סמכות לעשות זאת, בית המשפט יכול למנוע זאת. דוגמה נוספת, באותו נושא: אם לשר מסוים קיימת הסמכות לסגור עיתון במידה שהעיתון מעלה תכנים החותרים נגד אופייה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, אך הוא סוגר את העיתון כי עלתה שם תמונה לא מחמיאה שלו, גם כאן בית המשפט היה רשאי להתערב, כי מדובר בחריגה קיצונית מסמכות. יש עוד המון דוגמאות שמבוססות על אפליה, גזענות ושיקולים זרים".
"ההתערבות של בית המשפט לא באה להחליף את מקבל ההחלטה, או את שיקול הדעת שלו, אלא להתערב רק במקרים קיצוניים ובלתי סבירים מאוד"
מה היה השינוי שמיוחס לשופט אהרון ברק?
"איפשהו בשנות ה-80 חל שינוי בכל מה שקשור לשימוש בעילת הסבירות, אותו מייחסים לנשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק. הוא למעשה החליט להרחיב את העילה כאשר קבע שיש להתערב בהחלטות ממשלה לא רק במקרים של חריגה מסמכות, אפליה או שיקול זר. הוא טען שיש לבחון את החלטות הממשלה, גם אם השיקולים באותן החלטות לגיטימיים, אך המשקל שהממשלה נתנה לא ראוי או לא סביר. הוא נכנס לעומק השיקולים הלגיטימיים בניגוד לדוגמאות הקודמות שנתתי, בהן היתה חריגה מסמכות.
"לטעמי, בית משפט לא אמור להחליף את מקבל ההחלטה, הוא לא נמצא בנעלים של מקבל ההחלטה ובנוסף הוא לא מומחה לכל דבר ועניין ולא יכול לשקול את השיקולים של מקבל ההחלטה. הביקורת העיקרית נגד הרחבת העילה היא שאם אין שיקולים פסולים, אין סיבה להתערב בדרך שבה התקבלה ההחלטה על ידי הממשלה או על ידי שר בממשלה.
"בהרבה מובנים, ההחלטה להרחיב את עילת הסבירות היתה מיותרת, אבל לדעתי, בסופו של דבר, השופט ברק רצה להגיע לאותה תוצאה – כלומר שההתערבות של בית המשפט לא באה להחליף את מקבל ההחלטה, או את שיקול הדעת שלו אלא להתערב רק במקרים קיצוניים ובלתי סבירים מאוד. עם זאת, גם לזה אין נוסחה או אמת מידה שאומרת מה סביר ומה לא סביר באופן קיצוני. בהרבה מקרים זה מאוד ברור ולעתים זה יכול להיות שנוי במחלוקת".
אז האם נכון לבטל את עילת הסבירות?
"אני לגמרי חושב שלא צריך לשנות אותה בשום צורה - גם לא בהקשר של מינויים, כי הפסילות שהיו עד היום כולן מוצדקות – אותם אנשים היו מעורבים בפלילים, כמו למשל אריה דרעי או תת אלוף ניר גלילי שהיתה נגדו תלונה בגין אונס ובג"ץ עצר את קידום הדרגה שלו.
"במקרים מסוימים, יש צורך בנדבך הנוסף שייתן פרספקטיבה אחרת על החלטות ממשלה, לכן עילת הסבירות חשובה. בית המשפט העליון מורכב משופטים חכמים, משכילים ומנוסים מאוד בתחומי משפט ובתחומי החיים, וההחלטות שלהם מתקבלות בשיקול דעת. האם הם תמיד צודקים? לא בהכרח. אבל לבוא ולקצץ את הסמכות שלהם בעניין, זה בעייתי מאוד".
"השופט סולברג לא טען לביטול מוחלט של עילת הסבירות, כמו פוליטיקאים כאלה ואחרים, אלא כתב על צמצום שלה בלבד"
מה יקרה בשטח אם היא אכן תבוטל?
"תיווצר פגיעה בשלטון הדמוקרטי. גם ככה פערי הכוחות בין האזרח למקבלי ההחלטות עצומים, אז אם גם הכלי הזה יילקח מהציבור, כולנו נסבול מזה".
מהו מתווה סולברג והאם ראשי הקואליציה עתידים לממש אותו?
"מתווה סולברג מתייחס לכך שהשופט נעם סולברג ביקש להגביל את עילת הסבירות במאמר שכביכול כתב. אולם, מדובר במונח מטעה, במובן שהשופט סולברג מעולם לא כתב מתווה, הוא גם לא כתב פסק דין בעניין זה. הוא בסך הכל כתב מאמר בעיתון מקומי במסגרתו הוא העלה כל מיני הרהורים בנושא הביקורת השיפוטית וגם באופן השימוש של עילת הסבירות".
מה היה תוכן המאמר?
"במאמר הוא הציג את הקשיים שיש והציע אפשרויות או פתרונות אפשריים לעניין זה. יחד עם זאת, במאמר זה הוא בוודאי לא טען לביטול מוחלט של עילת הסבירות, כמו פוליטיקאים כאלה ואחרים, אלא כתב על צמצום שלה בלבד. זה אומר במידה רבה את מה שאנחנו תמיד אומרים גם בפסיקה של בית המשפט היום, שיש לרסן את בית המשפט ולראות איפה הגבול בין אם בית המשפט מתעכב על סוגיה מסוימת כי היא לא סבירה, או שהוא ממש מבקש להחליף את מקבלי ההחלטות".
תוכל לתת דוגמה?
"דוגמה טובה לכך היא בג"ץ אדוארדו (בג"ץ 8397/07) - אדוארדו ווסר נגד שר הביטחון ואחרים. מדובר בעתירה בנושא מיגון כיתות הלימוד בבתי הספר בעוטף עזה, שהסתיימה בכך ששופטי בג"ץ קבעו פה אחד כי יש למגן כיתות אלו. התומכים בגישה המרחיבה של עילת הסבירות יגידו שאלמלא בג"ץ, ילדים בשדרות לא היו זוכים למיגון הולם ובהמשך לכך לומר שהמדינה עלולה להיות אטומה ומעמידה את אזרחיה בסכנה. מנגד, אלה התומכים בעילת סבירות מצומצמת יטענו כי הממשלה היא זו שקובעת את מדיניות הביטחון וכיצד יחולק תקציב הביטחון, וכי זו לא סמכותו של בית המשפט לקבל החלטות מהסוג הזה. בעיני, הרבה פעמים זה כמו לאזן ביצה על להב של סכין – בלתי אפשרי כי הביצה תמיד תיפול.
"המסקנה הנובעת מזה היא שאי אפשר להגיד אין 'עילת סבירות', כלומר לבטלה, כיוון שאז אנחנו עלולים להגיע למצבים בעייתיים, כמו למשל שהממשלה מחליטה בגלל שיקולים של שרידות פוליטית לשנות את סדר העדיפויות באופן קיצוני ומפלה, לדוגמה כאשר ראש ממשלה מחליט להעניק כספים קואליציוניים לקבוצה מצומצמת מאוד על מנת שיוכל להקים קואליציה".
"קיימת חשיבות לאפשר לבג"ץ את קיום עילת הסבירות, אבל מהצד השני חשוב להיזהר ממצב שבו בג"ץ הופך להיות המחליף של הממשלה"
יש הטוענים כי אם וכאשר עילת הסבירות תבוטל, לא יהיה מי שיגן את האוכלוסיות המוחלשות.
"נכון, הרי המטרה של בית המשפט הגבוה לצדק היא לתת פתרונות לאותם מקרים שאין עבורם פתרון בחוק, כאשר האזרח לא מקבל את הסעד שלו מהשלטון מסיבות כאלו ואחרות. במקרים אלה, פוליטיקאים יכולים לומר שאם אין חקיקה, אין מה לעשות בנושא. אולם, האם בגלל חקיקה לא קיימת או לא מעודכנת אוכלוסיות שלמות צריכות להיפגע? מובן שלא. ביטול עילת הסבירות תפגע בקהלים שונים ואוכלוסיות שונות - לא רק במי שכרגע לא נמצא בשלטון. לכן, קיימת חשיבות לאפשר לבג"ץ את קיום עילת הסבירות, אבל מהצד השני חשוב להיזהר מהמצב בו בג"ץ הופך להיות המחליף של הממשלה".
האם מדובר בצעד נוסף של שיטת הסלמי, כמו שטוענים רבים מחברי האופוזיציה?
"כן, הקואליציה הנוכחית היא קואליציה שהתקבצו לתוכה מפלגות שמייצגות קבוצות אינטרסים - כל אחת בתחומה, ולכולן אינטרס זהה והוא לצמצם את כוחה של הביקורת השיפוטית, כל אחת מסיבותיה, בין אם זה פוליטיקאים חובבי עבריינות, או אלה שלא רוצים לשאת בחובת הגיוס, ובין אם זה כאלה שרוצים ליצור אנרכיה ולשנות את שיטת המשטר. כל קבוצה פועלת מתוך אינטרס קבוצתי שמבקש לצמצם את כוחו של בית המשפט באופן שהוא פגום ופסול כדי לשרת אינטרסים אחרים, שהם הרבה יותר בעייתיים".
