גירושין יכולים להיות תהליך מאתגר וטעון רגשית, ולרוב הם כרוכים בחלוקת רכוש ונכסים שנצברו במהלך הנישואין. בישראל, המסגרת המשפטית לחלוקת רכוש מונחית על ידי עקרונות שמטרתם השגת הגינות ושוויון בין בני הזוג המתגרשים. עקרונות אלה מתייחסים הן לתרומות של כל אחד מבני הזוג לנישואין והן לרווחתם של כל ילד תלוי.
היבט מכריע אחד בתהליך זה הוא המושג "איזון משאבים" וההבחנה בין חלוקה שווה לחלוקה לא שוויונית לפי סעיף 8.2 לחוק יחסי ממון. שאלנו את עו"ד לודמילה נגדימוב, המתמחה בדיני משפחה, מתי נעשה שימוש בסעיף זה ומה הוא בעצם אומר.
מהי למעשה המשמעות של איזון משאבים?
לדברי עו"ד נגדימוב, "איזון המשאבים מתייחס לפרקטיקה של חלוקת רכוש ונכסים של בני הזוג באופן המשקף את התרומות הכספיות, המאמצים וההשקעה של כל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין. החוק מכיר במאמצים המשותפים של שני בני הזוג, מתוך הכרה בכך שכל פרט תורם לרווחתה הכללית של המשפחה, בין אם באמצעות יצירת הכנסה, גיבוש בית או גידול ילדים. איזון המשאבים שואף להשיג תוצאה שוויונית, להבטיח שאף אחד מהצדדים לא יהיה מקופח באופן בלתי הוגן לאחר הגירושין".
חלוקת רכוש שוויונית היא עיקרון יסוד בדיני הגירושין בישראל. על פי עיקרון זה, הרכוש והנכסים שנרכשו במהלך הנישואין מחולקים שווה בשווה בין בני הזוג, אלא אם נסיבות ספציפיות מצדיקות חלוקה לא שוויונית. המשמעות היא ששני הצדדים זכאים לחלק שווה מהעושר שנצבר, ללא קשר לתרומותיהם האישיות לרכישתו.
כאן נכנס לתמונה סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, העוסק בחלוקה שוויונית ולא שוויונית של הרכוש. סעיף 8 (2) לחוק קובע כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי ביהמ"ש לקבוע "שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שייקבע".
"סעיף זה", אומרת עו"ד נגדימוב, "קובע כי אם חלוקה שווה תיצור מצב לא הוגן בשל הבדלים מהותיים בתרומות כספיות או תרומות לא כספיות של בני הזוג, רשאי בית המשפט להורות על חלוקה בלתי שוויונית של הרכוש. ההנחה היא כי לעתים צד אחד במערכת היחסים צבר יותר רכוש, בעוד הצד השני אפשר לו לעשות זאת והשקיע בתחומים נוספים שאינם צוברים הון, כמו טיפול בילדים או ניהול משק הבית".
מהי מטרתו של סעיף זה הלכה למעשה?
"המטרה של סעיף חוק זה היא לאפשר לביהמ"ש שיקול דעת לחלוקה מאוזנת בין הצדדים, מתוך גמישות כמו גם מתוך שיקולים של צדק והוגנות. זהו עלי רב עוצמה בחלוקת הרכוש, משום שלא בנקל ישלול ביהמ"ש את הזכויות הקנייניות של בן הזוג וייתן זכויות אלו לשני. נקבע", אומרת עו"ד נגדימוב, "כי יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות כדי להצדיק זאת. המשמעות בסופו של דבר, כי במקרים מסוימים, שאגב לא מוגדרים בחוק, תהיה חלוקה לא שוויונית של הרכוש".
אחד הקריטריונים להחל סעיף 8 (2) הוא בפער בהשתכרות בין בני הזוג במועד הגירושין. "בע"מ 4623/04", מסבירה עו"ד נגדימוב, "שנדון בבית המשפט העליון, קבע כי אין לקפל את בן הזוג הביתי שכושר ההשתכרות שלו התפתח במהלך הנישואין. כלומר, במידה שהאישה 'ויתרה' על הקריירה שלה או צמצמה את שעות העבודה על מנת לטפל ולגדל את הילדים בעוד הבעל פיתח את הקריירה שלו, אין זה צודק כי הוא יקופל בעת חלוקת הרכוש. באותו פסק דין, פסק ביהמ"ש לאישה סכום חד פעמי מתוך הנכסים של בני הזוג על מנת לגשר על הפער שנוצר בכושר ההשתכרות של השניים במועד הגירושין".
הסוגיה של איזון המשאבים היא גם צופה פני עתיד, לגבי נכסים והון עתידי. "כלומר", אומרת עו"ד נגדימוב, "המחוקק רואה לנגד עיניו לא רק את הפער הקיים במועד הגירושין אלא גם את השפעתו על המשך ההשתכרות הגבוהה של הבעל למשל, לעומת זו של האישה, בשל ההחלטות שליוו אותם במהלך גידול המשפחה".
מהי החשיבות של ייעוץ משפטי או גישור בהליך של איזון משאבים?
"במהלך הליכי גירושין, לגישור יכול להיות תפקיד מכריע בסיוע לבני הזוג להגיע להסכמה על חלוקת רכוש המתחשבת בנסיבות האישיות שלהם. ייצוג משפטי חיוני גם כדי להבטיח שהזכויות והאינטרסים של שני הצדדים מוגנים ושהסכמים שנעשו בהתאם לחוק".
איזון משאבים וחלוקת רכוש בזוגות מתגרשים על פי הדין הישראלי כרוכים בבחינה מדוקדקת של התרומה של כל אחד מבני הזוג למשק הבית, הן מבחינה כספית והן מבחינה שאינה ממונית, כמו טיפול בבית ובילדים.
"בעוד שעיקרון החלוקה השוויונית הוא מרכזי", מסכמת עו"ד נגדימוב, "סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון מאפשר חלוקה לא שוויונית כאשר הדבר מתחייב מפערים מהותיים בתרומות. פנייה לייעוץ משפטי ובחינת גישור יכולים לעזור לזוגות מתגרשים לנווט את המורכבויות הללו ולהגיע לפתרון הוגן והגון".
(צילום: שאטרסטוק)
