מלחמת חרבות ברזל הותירה את כולנו בטראומה לאומית בעקבות האירועים המזעזעים שהתרחשו ב-7 באוקטובר. יחד עם זאת, חייבים לנסות לשמור על שפיות. פנינה בליץ, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגי ומשפחתי מוסמכת, נותנת טיפים פרקטיים שיסייעו לנו לעשות זאת.
"אנשים לא מבינים את החשיבות של לא להיכנס לדיכאון וכמה חשוב לשמור על עצמנו", אומרת בליץ. "אני רואה בקליניקה שלי אנשים שלא תמיד מבינים את זה - אין להם חשק והם פשוט מוותרים על השגרה שלהם ושל הילדים, מאשרים להם לישון עד מאוחר, לא להתחבר לזום של בית הספר וכו'. עם כמה שזה נשמע בסיסי, הדבר החשוב ביותר זה להכין תכנית פעולה יומית ולהיצמד אליה. בנוסף, לא להיות מחוברים כל הזמן לדיווחים האינסופיים ולמהדורת החדשות – הם משדרים ידיעות קשות מאוד וחוזרים על התכנים פעם אחרי פעם, וזה ממש משגע את האנשים".
עם זאת, לאנשים חשוב להיות מעודכנים בימים אלה. מה תציעי להם?
"אני מבינה את זה לגמרי, אבל גם כאן חשוב לקבוע גבולות ברורים ולתרגל שליטה עצמית. אפשר לקבוע שצופים בתכנים פעם אחת ביום בבוקר, אחרי התרחשויות הלילה ואולי גם בחדשות המרכזיות של שמונה בערב, אבל ממש אין צורך לצפות בכל מבזק".
איך את מציעה להתמודד עם הטראומה הלאומית שנוצרה כאן?
"הפתרון הוא שגרה כמובן! קומו בבוקר, התלבשו, צאו לעבודה כרגיל אם אתם עדיין עובדים, וכמובן, אל תוותרו על הפעולות השגרתיות שהייתם רגילים לעשות טרום המלחמה – למשל לסדר את הבית. חייבים לשמור על שגרה בתוך הכאוס הזה כדי לא ללכת לגמרי לאיבוד. בנוסף, אני כמובן ממליצה לתרגל פעילות גופנית. אפשר להתעמל בבית אם אתם מעדיפים לא להתאמן בחוץ בימים אלה. כדאי לצאת להליכות קרובות לבית רק כדי לנשום אוויר, לצאת עם הילדים לגן המשחקים הקרוב, ואם יש לכם אפשרות, לכו לים לנשום אוויר טוב, לראות אנשים ובעצם להבין שהחיים בחוץ ממשיכים. זה יעשה רק טוב".
החרדה שמלווה את כולנו מלווה בתופעות לוואי כמו אכילה רגשית וקשיים בשינה. איך מתמודדים?
"לאנשים רבים יש נטייה כאשר הם במצוקה להיכנס לשוונג של אכילה רגשית. אני ממליצה לנסות להיצמד לשגרה בריאה של שלוש ארוחות ביום ושתי ארוחות ביניים. בנוסף, במצב הזה מאוד קשה לאנשים להירדם ולישון כמו שצריך ולפעמים הם מתעוררים באמצע הלילה מתוך חלום בלהות. אני ממליצה לסגל הרגל שברגע שהולכים לחדר לישון אכן הולכים לישון, בלי לצפות בזוועות שמשדרים בטלוויזיה שמקשים עלינו להירדם. חשוב לעשות את הניתוק הזה".
יש אנשים רבים שפונו מבתיהם ומאזור הנוחות שלהם. איך הם יכולים לקיים לשגרה?
"הם חייבים למצוא את הכוחות לקום בבוקר, להתלבש ולצאת החוצה ולייצר להם שגרה חדשה. מובן שקל לדבר וקשה לעשות, אבל אנחנו פשוט חייבים, כי ככל הנראה מדובר במערכה ארוכה".
ומה אומרים לילדים ששואלים המון שאלות?
"הם שואלים כי הם מרגישים שההורים שלהם במתח, הם מבינים את זה. חשוב להסביר להם את המצב ומה קורה, בהתאם לגיל שלהם. אי אפשר לשקר לילד ולהגיד לו שהכל בסדר ושהמצב כתמול שלשום. כן אפשר לומר להם שיש לנו צבא חזק וחיילים ששומרים עלינו. רק לא לשקר לילדים כי הם מרגישים כאשר משהו לא טוב מתרחש".
לסיום מבקשת בליץ לומר: "אני מקווה שנמצא בעצמו תקווה ואמונה שהמצב ישתפר במהרה, שלא יהיו יותר אבידות בנפש ושהחטופים יחזרו כמה שיותר מהר. מה שמקשה באמת על האנשים זה חוסר ודאות – הם חושבים על מה יקרה בעתיד, אבל על זה אנחנו יכולים רק להתפלל. אין טעם להתעסק בדברים שאין לנו שליטה עליהם כי זה פשוט לא עוזר לאף אחד. שימרו על השגרה, זה נותן תקווה להמשכיות ואמונה שלמרות שהמצב קשה ולמרות המחירים הכבדים ששילמנו, המצב ישתפר ונוכל לחזור למציאות נורמטיבית".
(צילום: שאטרסטוק)
