באירועי השבעה באוקטובר, מחבלי חמאס תקפו את משתתפי פסטיבל נובה בחניון רעים סמוך לגבול עזה וטבחו במאות משתתפים. 364 בני אדם נרצחו ועשרות נפצעו באחד מהאירועים הקשים ביותר בתולדות המדינה. 40 נחטפו ונוספים נעדרים. בפסטיבל נפצעו עשרות – בנפש ובגוף, כאשר עדויות מחרידות על מקרי אונס והתעללות שבוצעו בחוגגות ובחוגגים נחשפות מדי יום.
בתביעה תקדימית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד צה"ל, משרד הביטחון, משטרת ישראל והשב"כ, התובעים - 42 מנפגעי הטבח בפסטיבל - טוענים כי צה"ל, השב"כ והמשטרה התרשלו באישור הפסטיבל, באי מתן אזהרה על הסיכון הבטחוני ובאי-פיזור המסיבה למרות התרעות על איום ממשי.
תביעת הניצולים ובני המשפחות
42 ניצולים ובני משפחות של הרוגים חתמו על התביעה בעקבות המחדל הביטחוני, בטענה שנתין היה למנוע את האסון אילו גופי הביטחון היו פועלים כראוי. על פי התביעה, האישור לקיים את הפסטיבל בסמיכות לגבול עזה היה רשלני, בניגוד להמלצת קצינים בכירים. בנוסף, נטען בתביעה, כוחות הביטחון התעלמו מהתרעות על איום ממשי בלילה שלפני האירוע אך לא פעלו לפיזור המסיבה. לתביעה צורפו מסמכי חוות דעת רפואיות התומכות בטענותיהם של התובעים אודות הנזק הנפשי והפיזי אשר נגרם להם וקטע את חייהם הקודמים באופן בלתי הפיך.
התובעים טוענים באמצעות באי כוחם – עו"ד ענת גינזבורג ועו"ד גלעד גינזבורג - כי אילו היתה ניתנת הוראה לפזר את אלפי המשתתפים במסיבה עם קבלת ההתרעות, ניתן היה למנוע את האסון. הם דורשים פיצוי של 200 מיליון שקל על הנזקים שנגרמו להם ברמה הפיזית והנפשית.
לדברי עו"ד ענת גינזבורג, המייצגת את הנפגעים, המחדלים האיומים של טבח השבעה באוקטובר ידונו בכל מיני ערכאות – "איננו מצפים מבית המשפט להחליף את ועדת החקירה שללא ספק תוקם. האסון יכול היה להימנע בכל כך הרבה נקודות זמן, החל באישור המסיבה, דרך שעות ארוכות של התעלמות מהתרעות חמות ועד לפינוי שהתבושש לאחר פרוץ הטבח".
טיעוני התביעה של נפגעי מסיבת נובה
התובעים טוענים כי מתן אישור ורישוי המסיבה והיעדר ההנחיה לסגירתה לאחר ההתרעות הם מחדלים ביטחוניים חמורים. המסיבה, כך נטען, התקיימה על אף התרעות של קצינים באוגדת עזה אשר הביעו חשש מקיום המסיבה תחת ההתרעות הבטחוניות והקרבה אל הגבול וכן למרות החשש שהביע קצין המבצעים של אוגדת עזה שטען כי צה"ל יתקשה לאבטח את המסיבה במשך יומיים כיוון שכוחות גדולים של הצבא ייצאו הביתה לחופשת החג.
כפי שדווח בתקשורת, התרעות בנוגע לאיום בטחוני בגבול רצועת עזה הושמעו בלילה שלפני הטבח, אך לטענת התביעה, ועל אף העובדה שבוצעו שתי הערכות מצב בנושא, לא ניתנה הוראה לפזר את המסיבה באופן מיידי. התביעה אף טוענת כי כוח השיטור שהוקצה למסיבה היה מצומצם במיוחד וכלל בסך הכל 27 שוטרים, רובם לא חומשו בנשקים ארוכים. עורכי הדין גינזבורג אף גייסו מומחה מטעמם – עו"ד שמעון בוחבוט, ניצב בדימוס, אשר תומך בטענתם כי המחדל של צה"ל בכך שאישר לקיים את מסיבת הנובה בעת ההיא וסיכן את 3,500 משתתפיה, בעוד החוגגים הפכו למטרות קלות עבור מחבלי הנוח'בה.
תביעת הנזיקין ופיצויים לנפגעי פסטיבל נובה
היקף הנזקים שנגרמו למשתתפי מסיבת נובה בשבעה באוקטובר הוא נרחב, והתביעה מתייחסת בין היתר לנזקים כאבל וסבל, אובדן הנאות החיים, הפסדי השתכרות נוכחיים ועתידיים, הוצאות רפואיות ופסיכולוגיות ועוד. זוהי התביעה הגדולה ביותר שהוגשה אי פעם נגד המדינה על כשל בטחוני. המשמעות היא הכרה באחריות המדינה למחדל ומתן פיצויים לנפגעי המסיבה. יחד עם זאת, גורמי הביטחון טרם הגיבו באופן רשמי לתביעה. הם ככל הנראה יטענו שפעלו כמיטב יכולתם בנסיבות הקשות וכי האשמה באסון מוטלת כולה על המחבלים.
בנוסף להיבט הכספי, לתביעה משמעות ציבורית ומוסרית גדולה. היא מהווה קריאה למדינה להפנים את לקחי האסון ולפעול באופן שונה בעתיד כדי למנוע טרגדיות דומות. זו גם דרישה לנקיטת אחריות מצד מוסדות המדינה שהתובעים טוענים כי כשלו בתפקידם באופן חמור. ימים יגידו האם תביעה זו אכן תוביל לשינוי מערכתי ברמה הארגונית והמוסרית ביחס לאחריות המדינה כלפי אזרחיה.
(צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק)
