נושא שאיבת זרע מנופלים, חיילים שנהרגו במלחמה, הוא מאז ומתמיד מורכב ורגיש, מעורר שאלות רבות של אתיקה, דת ורגשות. מצד אחד, לנגד עיניהם של ההורים עומד רצון להמשכיות, להנצחה ולהבאת ילדים לעולם, שיישאו את הגנטיקה של הבן שנפל ויהוו מזכרת חיה ותוססת לבן צעיר שלא הספיק לעשות את מה שרוב בני גילו כנראה יעשו, כמו להתחתן ולהביא ילדים.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, לצד המספר הבלתי נתפס של חיילים צעירים שנהרגו, חלה עלייה משמעותית במספר הפניות של משפחות שכולות בבקשה לשאוב זרע מבניהם שנפול במלחמה.
הבעיה היא שלא כולם זכאים להליך הזה והאישור עליו הוא לעתים ארוך ונמשך מעבר לגבול זמן השימוש בזרע שהוקפא - עד 72 שעות מהמוות, כך שלעתים ניתן האישור אבל שאיבת הזרע יורדת לטמיון.
עד כה 128 משפחות הצליחו להקפיא את זרעם של 128 גברים שנהרגו, בהם 117 חיילים ו-11 אזרחים. מי שתרמו ותורמות לא מעט בנושא הן ח"כ מירב בן ארי (יש עתיד) וח"כ קטי שטרית (ליכוד), כמו גם עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ארגון משפחה חדשה, מחברת הספר "בגן של אלוהים", מקימת בנק הצוואות הביולוגיות והראשונה בעולם שזכתה בעתירה לשימוש בזרעו של אדם שנפטר.
עו"ד אירית רוזנבלום. נאבקת למען זכות המשפחות השכולות להמשכיות. צילום: פרטי
על פי הצעת החוק הנוכחית שאושרה בכנסת בקריאה ראשונה, שאיבת זרע מנופלים מותרת לבת הזוג הרשמית או אשתו של החלל, ובתנאים מסוימים אף להוריו. משפחות שכולות רבות תומכות בחוק אך יש המתנגדים לחוק מטעמים אתיים והלכתיים.
עו"ד רוזנבלום, מה בעצם מונע מהממשלה לאשר חוק שיאפשר למשפחות להשתמש בזרע קפוא של נופלים?
"נראה שהממשלה מנסה להתערב בחיי הפרט בהשפעת אג’נדות פוליטיות ודתיות. אנחנו רואים נסיונות לעצור את ההתקדמות בתחום מתוך חשיבה דתית צרה ומוגבלת שמעדיפה את קדושת המתים על פניי המשכיות החיים".
האם שאיבת זרע מנופלים עומדת בסתירה כלשהי לדת?
"היהדות, שאני מאמינה בה, חפצת חיים ועל פיה יש לעשות מאמצים כבירים כדי לאפשר חיים חדשים ולתת עדיפות לחיים על פני המתים, כי כולנו בעצם נוצרנו בצלם אלוהים".
מה בעצם טוענות המשפחות?
"אני מייצגת עמדה עקרונית שרואה באפשרות הזו, וכמי שאחראית למעשה ליצירתה עוד בשנת 1998, כהמשכיות מבורכת למשפחות המעוניינות לאפשר הבאת ילד חדש לעולם מזרע של יקירם. למעשה, הסיפור הגדול כאן הוא שיש משפחה שחפצה לצאת מהשכול והכאב בדרך של יצירת חיים חדשים. זה סיפור מקסים של תקומה אנושית, משפחתית, שמעדיפה חיים על פניי מוות, אושר והמשכיות על פניי ייאוש וסיום.
"זו התחלה חדשה, מרגשת, עוצמתית של מי שאיבדו את היקר להם ומקבלים הזדמנות נוספת לחיים חדשים. אנחנו, הן המגזר השלישי והן המדינה, צריכים לעשות כל הניתן כדי לאפשר זאת למשפחות, בייחוד כאשר מדובר באלו שהקריבו את היקר להן מכל".
מה הם השיקולים שצריכים להנחות בקבלת החלטה בנושא?
"השיקול המרכזי הוא כבוד החיים. משפחה שאיבדה את היקר לה מכל עושה חשבון נפש לעצמה, כיצד יימשכו החיים - בתקומה או בשקיעה? הערך הגדול של ההמשכיות יש בו כדי לתת לה תקומה ותקווה לצד כבוד המת. הרעיון מקבל משנה תוקף לאור העובדה שייוולד לעולם ילד אהוב ורצוי. האישה שתלד אותו תזכה לגדל אותו כחלק ממשפחה כמעט שלמה, סבתות וסבים, דודות ודודים. אמנם ללא אב, אבל לאב ידוע, להבדיל מילד שהיה נולד לתורם זרע אנונימי".
מה הן המלצותייך למדיניות וחקיקה בתחום?
"להקל, להקל ועוד פעם להקל. המדינה צריכה להפוך את ההליך הזה לברירת מחדל, לפיה אם יש בקשה מקרובים, מותר לבצע שאיבת זרע מנופלים לאחר מותם לצורך המשכיות. מי שלא רוצה שישאבו זרע מגופו לאחר מותו צריך להודיע על כך מראש ולהוציא את עצמו מהכלל".
מהו ההליך הקיים כיום למשפחות המבקשות לעשות שימוש בזרע של חלל?
"מיד לאחר אירועי השבעה באוקטובר יצאה הוראת שעה מטעם היועצת המשפטית לממשלה, לפיה על נציגי הצבא המיידעים את המשפחה כי יקירם נפל, להציע באופן יזום למשפחה לשאוב זרע. כלומר, מגבלה שהיתה קיימת עד לאירועי אוקטובר הוסרה כליל ואין צורך להגיש בקשה לבית משפט כדי לבצע את הליך שאיבת הזרע. זהו שינוי דרמטי ומשמעותי שמקל מאוד על המשפחות השכולות".
בשלב א', השלב שהופשט והונגש, מסבירה עו"ד רוזנבלום, המשפחה – בת הזוג או ההורים, מבקשים להוציא זרע. בשלב ב' מוגשת בקשה לעשות שימוש בזרע. "זהו שלב יותר מורכב - אם יש בת זוג, היא בעלת זכות ראשונים. אם אין בת זוג (רוב החיילים), ההורים מבקשים. הבעיה מתחילה כשיש בת זוג והיא אינה רוצה בכך. שלב ב' מתנהל מול בית משפט וללא צו מבית המשפט אין אפשרות להשתמש בזרע. הפסיקה כיום מייצרת בעייתיות והצעת החוק פותרת את המצב הזה לפיו כאשר בת הזוג אינה רוצה, ההורים יכולים לפעול בנושא".
האם יש כוונה לשנות את המדיניות הקיימת? מה הם השיקולים?
"נראה שהמדינה מדברת בשני קולות. מצד אחד, מקלים על שאיבת הזרע ומצד שני מייצרים פרוצדורות מורכבות יותר על המשך התהליך, בעיקר מבחינה משפטית. נראה שהמדינה רוצה להתערב בחיי הפרט אבל לא יודעת איך ומתנהלת כמו פיל בחנות חרסינה. המטרה שלי היא לאפשר כמה שיותר אפשרויות וחירויות למשפחות השכולות ושהמדינה תסייע להן היכן שאפשר ולא תגרור אותם לבתי משפט".
מה הם הקשיים המרכזיים שמעלות המשפחות בפנייתן אלייך?
"הקושי המרכזי הוא משפטי. ראשית, המדינה נוטה שלא לקבל את עמדת הורי החללים ומחייבת אותם לפנות לערכאות. לגבי חללים שהיו נשואים או בזוגיות קבועה, הנטייה יותר חיובית, אלא שלא תמיד היתה זוגיות טרם הפטירה.
"כאמור, הקושי הגדול הוא הצורך להגיש בקשות לערכאות ולעבור הליך חקירה קשה שבמהלכה המבקשים צריכים להוכיח את רצונו של החלל או רצונו המשוער בהמשכיות. איך בכלל מוכיחים דבר כזה ומדוע נדרש העיסוק החודרני הזה? כבודו הוא בהמשכיותו.
"הליך החקירה המשפטי הזה קשה מאוד, כואב ואינו עוסק בשאלה העיקרית: את מי אנחנו רוצים לשקם ולהחזיר משמעות לחייו, למי שנמצא כאן ונותר בחיים או למי שאיננו עוד איתנו?! אני מוצאת את הפרוצדורה הזאת קשה ומייסרת. משפחות רבות נשברות כתוצאה מכך. אין לי ספק שאסור לוותר על הליווי הפסיכולוגי סוציאלי של התהליך ולהביא את כולם לחוף מבטחים בליווי נאות".
תוכלי בבקשה לספר על התרומה שלך למאבק משפחות נופלים?
"בשנת 1996 פנה אליי חייל שחלה במחלת אשכים ואיבד את פוריותו, לברר אם ניתן לתבוע את הצבא בגין רשלנות על מה שאירע לו. אותי דווקא עניינה השאלה אם ניתן היה למנוע את מה שקרה לו. כך נחשפתי לעולם טכנולוגי רפואי מרתק והגיתי את רעיון 'הצוואה הביולוגית', שפירושה שימור החומר הגנטי של אדם לשימוש לאחר מותו. אפשר לשמר בפועל (הקפאת ביציות, זרע או עוברים) ואפשר להשאיר מסמך (מעין צוואה) בו מבקש אדם מאחרים כי יעשו שימוש בחומר הגנטי במידה שימות.
"בשנת 2001 העליתי לראשונה באופן פומבי את הרעיון שזכה להד בכל העולם לרבות בישראל. בשנת 2002 אירע אסון למשפחתו של קיוון כהן ז"ל, עת נפל בנם כתוצאה מפגיעת צלף. כבר באותו היום, לאחר שנחשפו לעבודתי, הם פנו אלי בבקשה לטפל בעניינם. ייצגתי אותם במהלך 12 שנים, עת נולדה נכדתם - בתו של קיוון כהן ז"ל, שגדלה באושר עד היום.
"בשנת 2003, כפועל יוצא מהדיון המשפטי שניהלתי, הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיות בנושא שימוש בזרע מן המת. בהנחיות הללו קובע בין היתר היועמ"ש מתי אפשר לעשות שימוש בזרע, באילו תנאים ובעיקר מי מבני המשפחה רשאי להגיש בקשה. על פי ההנחיות נדרשה, כאמור עד לאחרונה, פנייה לבית משפט על מנת לבקש צו לבצע שאיבת זרע לאחר המוות.
"בשנת 2007 זכיתי, לראשונה בעולם, בעתירה לעשות שימוש בזרעו של אדם שנפטר והשאיר אחריו מסמך כתוב ומפורש, ובכך נסללה הדרך לעתירות נוספות שהיו מבוססות על צוואות ביולוגיות שהשאירו אנשים טרם מותם. באותה שנה הקמתי את בנק הצוואות הביולוגיות היחיד בעולם שבו מופקדות אלפי צוואות של אנשים שביקשו להבטיח את רצונם להמשכיות".
לימים, ממשיכה ומספרת עו"ד רוזבלום, "הכריע בית המשפט העליון בסוגיה אחרת, בה נשאב זרע מחלל, אלא שאלמנתו סירבה לעשות שימוש בזרעו למורת רוחם של הוריו. אף שהקימה משפחה חדשה בעצמה, פסק בית המשפט לטובתה ותקדים זה, שקובע שלבת הזוג זכות ראשונים ובלעדיות על הזרע בהעדר חוק, הוא הלכה פסוקה עד היום".
מהו פרויקט אַחֲרַי ומהו כתב רצון?
"מיד עם ראשית המלחמה הקמתי את פרויקט 'אַחֲרַי' - מיזם טכנולוגי המציע שימוש בטופס דיגיטלי מותאם אישית שמעמיד לרשות כל חייל המעוניין בכך את האפשרות למלא את כתב הרצון שלו. כתב הרצון הוא מסמך דיגיטלי בו מציין החייל (או כל אדם אחר המשאיר אחריו כתב רצון) את הוראותיו הספציפיות ביחס לבקשתו לשימור זרעו. הטופס מכיל גם את ההוראה המאשרת שאיבת זרע במקרה של אסון וכולל הצהרה של המבקש ליצור חיים חדשים. באמצעות מיזם זה (המוגש כמסמך אלקטרוני) וערוך בצורה פשוטה וללא עלות, תמנענה בעתיד פרשנויות שונות ותהיות באשר לעמדתו של המנוח".
עו"ד רוזנבלום מסכמת: "אנו סבורים שכל חייל וכל אדם באשר הוא, וכן הורים ובני זוג, צריכים להכיר אפשרות זו. צעד זה נעשה לטובת רשויות הביטחון לשם הקלה וסיוע בהליך כפי שהתכוון המחוקק, באופן שימנע את הצורך להתמודד מול שאלות מורכבות מצד משפחות שכולות בנושא זה, וכל משפחה תוכל לקבל החלטה בעצמה על פי צו מצפונה".
למסמך "כתב רצון" להמשכיות, ללא עלות - ליחצו
(צילום ראשי: שאטרסטוק)
