תפקידו -ייעודו של המשפט בכללו הוא להסדיר את יחסיהם ההדדיים של נושאי "האישיות המשפטית" (בני-האדם, המדינה, הרשויות והתאגידים). תפקיד זה ממחיש את הקשר ההדוק בינו לבין המציאות ה א נ ו ש י ת : מתוכה נוצר המשפט, בתוכה קיומו והוא נועד לשרתה; המשפט איננו אמור לצעוד לפני המציאות, אלא בעקבותיה, ולכל המוקדם - יחד עמה.
במציאות המורכבת של העידן המודרני, מיוחסת חשיבות עליונה לוודאות ולביטחון היחסיים שעל המשפט לספק, באשר בבחינותיו האובייקטיביות הוא נבדל מ"צדק" סובייקטיבי, המשתנה לפי זווית-הראייה של כל בעל-עניין.
למציאת עו"ד בכל תחום באינדקס משפטי
מרכיב ההגיון תפס מקום של כבוד
אולם, במדינה ובציבור כשלנו, המשלבים בגלוי בהתנהלותם תבונה ורגש גם יחד (באופן המתחזק, כבר יותר מיובל בזכות מיזוג הגלויות המופלא), אין פלא אם גם במשפט המקומי כבש מרכיב של "הגינות" מקום נכבד בצד מרכיב ה"הגיון", ומרכיב של "התחשבות" – בצד "חשיבה".
ביטוי נאמן לכך היא דרכו במשפט של "עקרון תום-הלב" - בהובלת בית-המשפט העליון ונשיאו-לשעבר, הפרופ' אהרן ברק : מסעיף צנוע בפרק ביצועי מובהק של "חוק החוזים (חלק כללי )", אל מעלה: מעטה של "עקרון-על מלכותי", אשר "מצודתו פרושה על כלל המערכת המשפטית בישראל", גם בתחום דיני הקניין!
דרך מקובלת ותום לב
החובה שבסעיף 39 הנ"ל, לנהוג "בדרך מקובלת ובתום-לב", השקולה לקנה המידה הידוע של הגיון והגינות כאחד, חרגה מגדר הלכה אל תחום המעשה, אף כמעין גורם מחנך וכאמצעי עזר למניעת עוול. התפוצה הנרחבת של ניסיונות הישענות על "עקרון תום-הלב", ושימושו בעשייה השיפוטית, מצביעים גם על קיומו של צורך בהגמשה כלשהי של המשפט, למרות הפגיעה בוודאות המסחרית והמשפטית המצופים ממנו.
התבונה המעשית
על רקע זה, עם תופעת העומס המתמיד של הליכי-משפט והצורך להתמודד עמה – הולכת וגוברת חשיבותו של האמצעי המועיל, אשר מופעל, ככל שהדין מתיר או מחייב זאת, בכל אולמות המשפט בארץ, בכל יום-דיונים: התבונה המעשית. אמצעי חיוני זה, נחלת המערכת השיפוטית כולה, המשמש גם לחלק נכבד של ציבור עורכי-הדין בישראל, מוגבל במידה רבה מדי ביישומו, עקב חוסר מודעות או חוסר נכונות מצד הגורם המרכזי ב"משוואה" המערכתית הזו – ציבור המתדיינים (המתדיינים שבפועל ושבכוח), מקור המקורות של הלחצים על עולמם של שופטים ופרקליטים, ועל עולמם של המתדיינים עצמם.
הציבור הישראלי הנכבד, המתייחד בכישורים וביכולות, מתאפיין גם ברגישות רבה לכל פגיעה מצד הזולת – תוצאת המציאות הארצית והמציאות המזרח-תיכונית יוצאות הדופן. ניסיונות "לחנך" ציבור זה להתמתנות במאבקי התדיינות, חייבים לשלב חשיבה והתחשבות, ובדרכי-נועם.
שילוב עקרון האנושיות
לעניין זה, הגיעה העת להצביע על כך, כי בצד "עקרון תום הלב" במשפטנו, מסתתר עקרון נוסף, חשוב לא פחות – "עקרון האנושיות", אשר כל הפעלה של תבונה מעשית במישור המשפטי, חייבת להתחשב גם בו. אם יש מקום "להזמין" כל מתדיין מיועד לחשיבה עצמית, ולמאמצי פתרון מחוץ למערכת השיפוטית , עליו להביא בחשבון כי אמצעי העזר הנזכרים, כולם, עשויים לשמש לבירור עניינו; בירור כזה יכול הישראלי המצוי לבצע בכוחות עצמו, בסיוע של ייעוץ משפטי הולם.
תקנת הציבור
"עקרון האנושיות" דומה בתוכנו ובהפעלתו לעקרון העל הידוע כ"תקנת הציבור", וגם הוא נועד למנוע תוצאה משפטית, אשר הרגש האנושי מתקומם (או לפחות מגלה רתיעה ) לקיומה; בלשונו של השופט צבי ברנזון, ז"ל, בשעתו (בע"א 251/73 ), כאשר בעל-דין ניסה בטענותיו לקפח את יריבו בעוול משווע : "כל מאמץ שכלי ומשפטי למנוע תוצאה כזאת – יירצה."
גישה אנושית בפסיקה
גישה אנושית אינה זרה למשפט בכלל, ובמשפט של מדינה כשלנו – כבר ניתן לה מקום של כבוד.
כך, למשל, פנייתו של השופט מנחם אלון, בגוף פסק-הדין של בית-המשפט העליון, אך במישור המוסרי-האנושי, בפרשת "נס ודודמן – גולדה" ( ע"א 842/79 ): " ...יש עמדי הערה-משאלה, שאותה אני מפנה כלפי גולדה... זכאים הם לסכום....כפיצויים...אך לפנים משורת הדין, מן הראוי שיחזירו לדודמן...אין הם חייבים בכך מן הדין, אך...בכך ילכו בדרך טובים ואורחות צדיקים ישמורו", כמאמר התנ"כי ( "משלי" י"ב, כ' ).
בדרך חדה יותר, בעניין "ירובסקי- קצין התגמולים" (ע"א 237/72, בהרכב של נשיא-מכהן ושני נשיאים-לעתיד ), "הצדיע" בית-המשפט העליון להתמודדות רבת שנים של אדם מול מכות גורלו, והכיר במאבקו האנושי הרצוף כמגשר-מקשר בין אסון מותו לבין פגיעה נושנה במהלך שירותו הצבאי.
בפרשה עצובה אחרת (בי"ח כרמל – מלול": דנ"א 4693/05 ), פסק בית-המשפט העליון, בהרכב של 9 שופטים, כי למרות התוצאה המשפטית לטובת הנתבעים – כספים שכבר שולמו לפי הפסק שבוטל, יישארו בידי המשפחה למודת הסבל.
נדבך נוסף עם זווית אחרת, דומה כי גיוון לאחרונה את מבנה העקרון. זאת, בפסק-דינה של השופטת נ' נצר, בעניין בריקמן וכפר-ורבורג – ממ"י ( ת.א. 1464/03, קרית-גת ): הוכרה לראשונה ע"י בית-המשפט תרומת ה א ד ם לערך האדמה, עליה התיישב לפני שנים, ובה השקיע כספים, עמל ושנות-חיים רבות וקשות, ליצירתו ולטיפוחו של יישוב-קבע לתפארת, במקום אדמת-הבור המבודדת שהיתה במקום קודם להתיישבות.
סיכום
אם אכן הגיעה העת להכיר בקיומו של "עקרון האנושיות", ראוי כי עקרון זה ייקבע במשפט. במקרה כזה יתכן, כי בהמשך פיתוחו-טיפוחו יגיע "עקרון האנושיות" למקומו הראוי, לא רק בצד "עקרון תום-הלב", אלא אף מעליו: אם שורשיו של "עקרון תום-הלב" מקורם בסעיף ביצועי מ"חוק החוזים", הרי בסיס ומנוף ל"עקרון האנושיות" נמצא ב"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"!
* הכותב הוא מנהל פורום אגודות שיתופיות בפורטל משפטי.
