החלת הכללים החלים על נישומים גם על פקידי המס

לרשות כוחות מוגברים כלפי האזרח. במחשבי רשויות המס אצור מידע רב על הנישום, ובכוחות הרשות לחקור את הנישום ולפשפש בספריו, לקבוע שומות בשים לב לקביעות כלכלני הרשות והתאמתן לגודל המחזור בעסק (שומות לפי מיטב שפיטה), ואף לגבות את השומה בדרך קלה ויעילה לפי פקודת המיסים (גביה).

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום מיסים

בנסיבות אלו, נראה אך טבעי כי כוחה של הרשות יוגבל בדרך פסיקתית. ככלל, הדין המנהלי קובע חובות נאמנות ותום לב מוגבר על הרשות במגעה עם האזרח (ראו למשל ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן (2009), סעיף 24 לפסק הדין [פורסם בנבו]).

רשות המס תובעת מהאזרח לעמוד בזמנים ולהגיש דוחותיו בזמן, ואיחור – ולו קל – עלול להוביל לסנקציות פליליות כלפיו. מן ההגינות, אם כן, שגם רשות המס עצמה תעמוד בזמנים שנקבעו בדין.

בדין נקבע, כי רשות המס יכולה להוציא שומה לפי מיטב השפיטה תוך 3 שנים (או 4 בנסיבות מסוימות) מתום שנת המס בה הוגש הדו"ח (סעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]), וכי אם מוגשת השגה על השומה שנקבעה, לרשות המס עומדת שנה להחליט בה (סעיף 152(ג) לפקודה). במקרה  שפקיד השומה לא עמד בזמנים, יראו את השומה לפי מיטב השפיטה בטלה, ויראו את ההשגה כאילו התקבלה.

בעבר נקבע בפסיקה (הלכת ביר), כי די בכך שפקיד המס יחליט בענין וינמק את השומה לפי מיטב השפיטה או את נימוקיו לדחיית ההשגה, ולא נדרש כי הנימוקים יוודעו לנישום תוך תקופות הזמן המוקצבות בדין.

פסק הדין בעניין משה סמי
פסק דין משה סמי (ע"א 5954/04 פקיד שומה ירושלים נ' סמי (1997)) שינה את ההלכה, וכעת נדרש כי פקיד המס יודיע לאזרח על החלטתו. בדיון נוסף באותו ענין (דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים נ' איקאפוד (2011) נקבע, כי הלכה חדשה זו תחול מאותו יום שעניננו של מר סמי הוכרע בבית המשפט המחוזי (לטובתו). כאן ראוי לציין, שכדרכם פקידי המס התעלמו מהכרעת בית המשפט המחוזי וקיוו להפיכתה בבית המשפט העליון, ולכן אף טענו בדיון הנוסף כי ההלכה החדשה צריכה לחול רק מעת הכרעת הענין בבית המשפט העליון.

פסק דין שניתן לאחרונה (ביום 6/1/13) מחזק את קביעות בית המשפט העליון בדיון הנוסף. פסק דין דור און (רע"א 429/12 דור און ואח' נ' פקיד שומה) דן בנסיבות בהן פקיד השומה החליט את שהחליט בתקופה בה נדון ערעורו של סמי (כלומר: בתקופה בה קיוו פקידי השומה כי יזכו בערעורם), ולא זו אף זו – הנישומים קיבלו מידע מפקידי השומה שאלו אינם עומדים לפסוק לטובתם.

פקיד השומה לא יחרוג מלוחות הזמנים
פקיד השומה טען, כי נוכח העובדה שלמעשה הנישומים ידעו את תוצאות ההשגה והשומה לפי מיטב השפיטה ומשום שחלפו רק כעשרה ימים מן המועד הקובע בדין, יש לראות את החלטת פקידי השומה כתקפה. בית המשפט העליון דחה טיעון זה, ובכך תקע יתד נוספת בהלכת סמי. לאמור: בית המשפט לא יתיר לפקיד השומה לחרוג – אף לא בחריגה קלה – מלוחות הזמנים שנקבעו בדין.

לבסוף יצוין, כי כך גם נהגו בתי המשפט המחוזיים במקרים אחרים. דין דומה חל על השגה שמגיש נישום על הארנונה שנקבעה לו. בענין המכללה הארצית בסכנין (עת"מ 2123-12-11, ניתן ביום 28/5/12) בא לפני כב' השופט שפירא מקרה בו ההחלטה בהשגה הגיעה אל משלם הארנונה יום אחד בלבד לאחר הקבוע בדין. בהחלטה אמיצה קבע בית המשפט, כי גם איחור זה מספיק, ודין ההשגה להתקבל.

אנו רואים איפוא, כי בתי המשפט, מעט מעט ובזהירות (ולטעמנו זהירות מופלגת), מחילים את הכללים החלים על נישומים גם על פקידי המס. יש לברך על גישה זו.

* עו"ד יעקב לביא (חשבונאי), פועל בתחום המיסים, חבר פורום מיסים בלשכת עורכי הדין וחבר וועדת ערר ארנונה שליד עיריית תל אביב-יפו.