מקובל לראות בחוזה מסמך המגדיר ומחלק התחייבויות וסיכונים. על בסיס הגדרה זו, כל אחד מהצדדים לחוזה מסכים ומקבל עליו לבצע את ההתחייבויות שלו: רוכש דירה מסכים לשלם למוכר את הסכום שנקבע מכיוון שהמוכר הוא בעלי הדירה ויעביר לידיו את הבעלות; זוג צעיר רוכש כרטיסי טיסה ומלון לירח דבש מכיוון שכך יובטח לו מקום במטוס ואירוח ביעד המבוקש. אולם הדברים לא תמיד כה פשוטים.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום שילוח בינלאומי, סחר בינלאומי ומשאבי אנרגיה
הדירה הנרכשת - האם היא מתאימה למגורים? האם נבנתה כדין?; האם סוכן הנסיעות מתחייב על שעת הטיסה? על גודל החדר וטיב האוכל המוגש?
לעתים קרובות, נעשה בחוזה שימוש בכלי נוח ושמו "לפי מיטב הידיעה": "לפי מיטב הידיעה לא חל צו הריסה על המבנה", "לפי מיטב הידיעה הטיסה מיועדת להיות ישירה", או "המלון ממוקם על שפת הים". לפי מיטב הידיעה בלבד, ולא בהתחייבות מוחלטת.
הקושי: כשדברים משתבשים
הקושי מתעורר כאשר דברים משתבשים, והעסקה אינה מתנהלת בהתאם לציפיות. או אז פונה הצד הנפגע אל החוזה שאמור להגן עליו ולהגדיר סיכונים כאמור, ונשאלת השאלה מה היקפה של אותה "ידיעה" ובאיזו מידה היא מחייבת את הצד ה-"יודע".
עניין כזה, שהכריע גורלם של 2.6 מיליון דולרים, נדון לאחרונה על-ידי הערכאות האנגליות. מדובר היה בחוזה לחכירת אונייה- מיכלית דלק, כאשר מטרת החכירה (שכירות) מבחינת החוכר, הייתה למכור דלקים ולהוביל אותם באמצעות האונייה. בחוזה החכירה התחייב בעלי האונייה כי "למיטב ידיעתו האונייה מאושרת להובלת דלקים על-ידי החברות הבאות:...".
במהלך תקופת החכירה הצליח החוכר להשיג מכירה של מטען דלק לאחת מחברות הדלקים המובילות, אולם בהמשך, בגין פגמים שונים שנתגלו ,('shell') באונייה, הוסרו האישורים להובלת הדלקים, החוכר איבד את העסקה ונאלץ למכור את הדלק במחיר מופחת. הערכאה הראשונה פירשה את "מיטב הידיעה" כהתחייבות מלאה המוטלת על הבעלים, ולפיה לכל משך החכירה - בכל נקודת זמן בה מציע החוכר את הדלקים למכירה - האונייה לא יכולה להיות במצב הגורם, לפי ידיעת הבעלים, להסרת האישורים שניתנו. כלומר, הבעלים מפר את חובתו לו יתרחש אירוע באונייה אשר לפי ידיעת הבעלים- לו חברת הדלקים הייתה יודעת אותו, הייתה מסירה את האישור. ערכאה זו חייבה את הבעלים בפיצוי בגין אובדן האישורים ותוצאותיו.
ערכאת הערעור, לעומת זאת, סברה אחרת. לשיטתה, "לפי ידיעת הבעלים" משמעותה הבטחה מוגבלת מבחינת וודאותה העתידית, אף על פי שהיא קשורה לידיעת הבעלים במועד בו ניתנה.
משמעותה, כי במועד תחילת החכירה, הבעלים,לפי מיטב ידיעתו השיג את האישורים הנדרשים, ועוד לפי מיטב ידיעתו, בתחילת החכירה אין כל נתון או עובדה אשר יגרמו לאותן חברות דלקים לבטל את האישור שניתן.
במקרה הנדון נקבע כי האישורים בוטלו בגלל אירועים הקשורים למצב האונייה שנתגלו בהמשך ולא הוכח כי היו ידועים לבעלים או כי הוא היה צריך לדעת עליהם בתחילת החכירה. לכן נקבע לבסוף, כי החוכר הוא שיספוג את נזקי ביטול העסקה ואינו זכאי לפיצוי שנפסק (TRANSPETEROL V. SJB) .
מקרה זה מדגים כי "חוזה" ו-"לפי מיטב הידיעה" הם למעשה דבר והיפוכו: בעוד שחוזה אמור להגדיר ולחלק סיכונים ובכך להגביר וודאות מסחרית, "לפי מיטב הידיעה" עלול להוביל לעמימות, מחלוקת, התנערות והתדיינות משפטית.
* עו"ד יואב הריס הינו שותף במשרד דורון, טיקוצקי ומנהל מחלקת הובלה ימית.
