ראש עיריית ר"ג הואשם בלקיחת שוחד/דעה

ראש עיריית רמת-גן, מר צבי בר, מואשם בלקיחת שוחד בסכום של כ-2 מיליון ₪ ובעבירות נוספות של מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט. כתב האישום הוגש לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.

האישומים נגד בר, המכהן כראש עיריית רמת גן מזה כ-24 שנים, מתמקדים בפעולות שביצע כראש העיר וחבר מוסדות התכנון בשנים 2003 עד 2008. כפי שפורסם, יחד עם בר מואשמים שלושה יזמי נדל"ן: שאול לגזיאל, חיים גייר ודוד לוי במתן השוחד לבר ובעבירות הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט.

ההחלטה להעמיד את בר לדין, בכפוף לשימוע, התקבלה בפרקליטות כבר לפני כשנתיים והתעכבה בשל השלמות חקירה שביצעו המשטרה והפרקליטות, בעניינו של איש עסקים בריטי בשם עמנואל ארביב. כפי שפורסם, ארביב הואשם בעבר במתן שוחד של כמיליון ₪ לבר, ואולם בעקבות מגעים שנוהלו עמו נמשך חזרה כתב האישום שהוגש נגדו והפרקליטות חתמה עמו על הסכם עד מדינה במטרה לחזק את התיק נגד בר ("הארץ").

בר מואשם בכך שקיבל שוחד מיזמי הנדל"ן לגזיאל, גייר, לוי וארביב, ותמורת שוחד זה פעל לכאורה כדי לקדם את פרויקטי הנדל"ן שבהם היו מעורבים, תוך ביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים כעובד ציבור.

שוחד וטובות הנאה
האישום הראשון מייחס לבר נטילת שוחד של כמיליון ₪ וטובות הנאה בסיועו של עו"ד מרדכי גלוסקה. לפי האישום, בר נטל שוחד מהיזמים לגזיאל וארביב בכדי לקדם את פרוייקט בית ליראור ברמת גן. השוחד ניתן, לפי האישום, באמצעות החזר הלוואה שלקחו בר ורעייתו בלונדון. עוד נטען, כי לגזיאל העביר לבנו של בר מניות בחברה שהייתה בשליטתו, וכי בנו של בר מונה למנהל בחברה של לגזיאל ובתמורה פעל בר לכאורה לקידום פרויקט מגדלי התמרים ברמת גן.

האישום השלישי מייחס לבר קבלת שוחד של 100 אלף דולר מהיזם גייר שהיה בעל עניין בפרויקט חילופי שטחים בין הר נפוליאון לגבעת השקמה ברמת גן. הטענה היא שהשוחד ניתן כהלוואה שבר לא החזיר. באישום הרביעי מואשם בר שלקח שוחד של כ-465 אלף ₪ מהיזם לוי בתמורה לקידום פרויקט הילקרסט בעיר. באישום החמישי מואשם בר בעבירות מס. בר ושאר הנאשמים כפרו באמצעות סנגוריהם באשמות המיוחסות להם.

עבירה חמורה עם קלון
העבירה של נטילת שוחד מתייחדת לעובדי ונבחרי ציבור בלבד, ונחשבת כעבירה חמורה של שחיתות מידות הנושאת עימה קלון. העונש המרבי בגין נטילת שוחד הוחמר בפברואר 2010 משבע לעשר שנות מאסר (הגם שהחמרה זו לא תחול רטרואקטיבית על תקופת העבירות המיוחסת לבר). המחוקק מייחס חומרה רבה לנוטל השוחד בהיותו עובד ציבור בעוד עונשו המרבי של נותן השוחד הוא שבע שנים.

ככלל, בגין עבירות שוחד בהיקפים הנטענים כבמקרה זה גוזרים בתי המשפט עונשי מאסר בפועל ולתקופות ממשיות. רכיב יסודי בהגדרת העבירה דורש, כי קבלת השוחד תיעשה "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור. כלומר: על התביעה לבסס מעל לספק סביר קשר בין טובת הנאה שניתנה או הובטחה לבין תפקידו של עובד הציבור.

עבירת השוחד אינה טעונה לצורך התגבשותה הוכחת תמורה שניתנה על ידי עובד הציבור בעבור השוחד. עם זאת, הוכחת תמורה כזו מחזקת מטבע הדברים את מערכת יחסי "תן וקח" הנטענים ולתביעה בדרך כלל עניין לשכנע בקיומה ולבססה במשפט.

מדובר בפרשה מורכבת, שחקירתה וגיבושה עד לכדי הגשת כתב אישום נמשכו זמן רב, ויש בה היבטים חוץ טריטוריאליים, לנוכח הטענה כי חלק מהתמורה הועבר מחוץ לגבולות ישראל. יש להניח כי המחלוקת תיסוב, בין היתר, סביב השאלה אם הוכחה סטייה מהשורה בפעולותיו של בר כראש העיר וכנושא תפקידים בועדות התכנון לטובת היזמים בפרויקטים השונים, וכן אם כספים שהתקבלו, לכאורה, ככל שהתקבלו, ניתנו על רקע מערכות יחסים חבריות או בנסיבות אחרות שאינן קשורות בהכרח לתפקידו של ראש העיר.

השעיה - לא בכל מקרה
החוק בנוגע לראשי רשות מקומית קובע, כי רק הרשעה בעבירה שיש עמה קלון מחייבת השעיה ופסילה מלכהן בתפקיד עם מתן פסק דין סופי. אולם, ספק אם לנוכח הגשתו של כתב אישום חמור כזה, יהיה בידי בר להמשיך ולכהן בתפקידו, הגם שכל עוד לא הורשע בדינו עומדת לזכותו חזקת החפות.