ענישה מקלה יחסית בפרשת פלד-גבעוני/פרשנות

בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר לאחרונה את עונשם של נאשמי פרשת "פלד-גבעוני", במסגרתה הועמד לדין מפכ"ל המשטרה לשעבר, רפי פלד, ועמו שלושה נאשמים נוספים, אריה גבעוני, דוד הבי, וטל יגרמן בשורה של עבירות כלכליות.

מדובר בפרשה סבוכה שהתבררה במשפט רחב היקף, ועניינה מהלך השתלטות שבוצע לפני יותר מעשור על שמונה חברות ציבוריות, ובהן פויכטונגר תעשיות, וזאת בעזרת מינוף באמצעות אשראי בנקאי. פדיון ההלוואות נעשה תוך שימוש בכספי החברות הציבוריות.

ביהמ"ש הרשיע את שלושת הנאשמים גבעוני, הבי ויגרמן בשורה של עבירות גניבה בידי מנהל לפי סעיף 392 לחוק העונשין, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד לפי סעיף 424(1) לחוק, מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק וכן בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך.
המפכ"ל לשעבר פלד לא הורשע בעבירות גניבה אלא בעבירות מנהלים, מרמה ודיווח.

בית המשפט ציין, כי כל העבירות בוצעו בסביבה של חברות ציבוריות בהן הושקע הון של הציבור, וכי במעשיהם פגעו הנאשמים לא רק במשקיעים או בחברות אלא בשיטה שנועדה לאפשר לציבור להשתתף בפעילות הכלכלית של החברות הגדולות במשק.

חלוף הזמן ושינויים בשוק ההון
מדברי השופט כבוב בסיום גזר הדין יש להבין, כי הזמן שחלף ושינויים בשוק ההון מאז ביצוע העבירות בתחילת שנות האלפיים היוו שיקול מרכזי להקלה בענישה.
ביהמ"ש ציין, כי שוק ההון בארץ עבר מאז תמורות, כולל תיקוני חקיקה וכללי פיקוח דיווח ובקרה שנקבעו מאז על ידי רשות ניירות ערך, וכן הפנמת כללי התנהלות נאותה יותר מצד מנהלים, אשר לדברי בית המשפט "לא היו מאפשרים את אותה התנהלות קלוקלת נושא פרשה זו".

בית המשפט גזר על פלד את העונש המקל ביותר, 6 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 100,000 ₪. על שלושת הנאשמים האחרים נגזרו מאסרים שבין 12 חודשים (הבי), 24 חודשים (גבעוני) ועד 4 שנים (יגרמן) וכן קנסות בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהשלושה. צוין, כי ליגרמן עבר פלילי והוא ריצה מאסר וכי מעורבותו בפרשה היא העיקרית מבין הנאשמים.

שיקולים לכאן ולכאן
הסתבכותו של מפכ"ל המשטרה לשעבר בפלילים בעת פעילותו כאיש עסקים היא דרמטית ותרמה באופן טבעי לעניין מיוחד בפרשה זו. בפני בית המשפט עמד אתגר לא פשוט. האם עליו להחמיר בעונשו של פלד בשל חשש מפני פגיעה שעשויה להיגרם באמון הציבור בעקבות הרשעתו של נושא משרה כה בכיר לשעבר במערכת אכיפת החוק? שיקול אחר שיש להניח שעמד לנגד עיני בית המשפט הוא הצורך להבטיח ולהראות כי מערכת אכיפת החוק נוהגת ללא משוא פנים בבכיריה לשעבר.

לצד שיקולים אלה, מובן כי תרומתו רבת השנים של פלד לאכיפת החוק במעמד כה בכיר בשירות הציבורי צריכה להיזקף לזכותו ביום דינו. בהתאם לכך, לטובתו של פלד העידו כעדי אופי מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר רענן דינור, פרופ' גבריאלה שלו, וכן הוגשו מכתבים של שופט בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין, שר המשטרה לשעבר משה שחל ואישים מכובדים נוספים.

ואכן, בית המשפט ציין, כי פלד אינו "נאשם שגרתי", וכי עומד לזכותו שירותו הציבורי רב שנים ובחלקו כממונה על אכיפת החוק. ביהמ"ש ציין, כי עצם הרשעתו מהווה מכה קשה עבורו, כמו גם העובדה שהועמד לדין בעבירות קלות יותר מהנאשמים האחרים, עובדה שהיטשטשה אגב הסיקור התקשורתי של הפרשה.

בית המשפט הוסיף, כי לא התרשם שפלד ניצל את מעמדו וכי פלד לא גנב, לא זייף ולא קיבל דבר במרמה, אולם הוא כשל מלזהות במועד את נורות האזהרה שהבהבו בפניו במשך חודשים, ובתוך כך התעלם מדיווחים אודות מעשים לא חוקיים המתבצעים בקבוצה.

מעורבות משנית בפרשה
ההבחנה בגישה העונשית בין פלד לבין שלושת הנאשמים האחרים מוסברת בהרשעתם של האחרונים בגניבה בידי מנהל, עבירה חמורה שהעונש המרבי הקבוע בחוק בגינה הנו שבע שנות מאסר, וכן בכך שבית המשפט רואה את מעורבותו כמשנית יחסית להם.

גזר דינו של בית המשפט פורש קווים מנחים לענישה תוך קביעת מתחמי ענישה לעבירות השונות בהתאם לתיקון לחוק העונשין שנכנס לתוקף בשנת 2012 ואשר נועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה. אולם, עונשם של הנאשמים נקבע, ככלל, ברף התחתון של מתחמי הענישה. כאמור סייעו לכך הזמן שחלף ושינוי העתים, אולם ייתכן שגם העדרו של קורבן קונקרטי וגשמי. כך, למרות תפיסת הפרשה כחמורה בשל פגיעתה באמון הציבור וביכולתו ליטול חלק בפעילות הכלכלית של חברות ציבוריות, העונשים שנגזרו בה מתונים ומידתיים באופן יחסי.