חדשות לבקרים אנו נחשפים ל"טוקבקים" מרושעים, הכוללים דברי נאצה ודיבה, באתרי אינטרנט שונים, כאשר ה"טוקבקיסטים" נהנים ממעטה אנונימיות. האם האדם שנפגע מפרסום לשון הרע באתר אינטרנט יכול להטיל אחריות על מפעיל אתר האינטרנט בגין פרסומי לשון הרע שבוצעו על ידי ה"טוקבקיסטים"?
התובע הגיש את תביעתו נגד ידיעות אינטרנט, מפעילת אתר ווי-נט.
בפסק הדין, כל שלוש הדרכים באמצעותן ניסה התובע להטיל אחריות על הנתבעת בגין הפרסומים – נדחו לגופן.
התובע הוא מטפל אלטרנטיבי, שהשתתף בפורום רפואה המנוהל באתר "ווי-נט". האתר מופעל על ידי הנתבעת, ידיעות אינטרנט. בפורום הופיעו מספר "טוקבקים" שחוברו על ידי גולשים אנונימיים, המהווים לשון הרע כלפי התובע ופוגעים לכאורה בשמו הטוב. הנתבעת לא חלקה על כך שתוכן הפרסומים, אשר חוברו בידי משתמשים עלומי שם, מהווה לשון הרע. התובע פנה לידיעות אינטרנט בדרישה להסרת הפרסומים הפוגעניים, ויומיים לאחר מכן הוסרו הפרסומים, באופן שלא ניתן עוד לראות את ההודעות מגוף הפורום עצמו. בשלב מאוחר יותר הוסרו גם הפרסומים ממנוע החיפוש.
ניסיונו של התובע להטיל אחריות על ידיעות אינטרנט, ספק האינטרנט ומנהלת הפורום הרפואי, בגין הפירסומים שבוצעו על ידי אנונימיים באתר המופעל על ידה – נכשל, ותביעתו נדחתה.
אי תחולת חוק איסור לשון הרע
נקבע, כי ההתפתחות הטכנולוגית מקדימה את "ארגז הכלים" העומד לרשות בית המשפט.
בחוק איסור לשון הרע, סעיף 11 (ג), מוגדר "אמצעי תקשורת" כ- "עיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות (להלן – עיתון), וכן שידורי רדיו וטלביזיה הניתנים לציבור".
בתי המשפט נחלקו בשאלה האם הגדרה זו יכולה לחול גם על אתר אינטרנט. גישה אחת גורסת שניתן להחיל, בדרך של פרשנות, את סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע גם על אתרי אינטרנט במקרים מסויימים. ואילו הגישה השניה גורסת כי לא ניתן, בהעדר חקיקה מפורשת, להטיל אחריות מכוח סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע על אתר של "עיתון אינטרנט".
בתי המשפט ביצעו אבחנה ברורה בין עיתון ממשי, המודפס בדפוס, לבין עיתון וירטואלי, המתפרסם באינטרנט ויש לו מאפיינים של עיתון, וקבעו כי הפרסומים בכל אחד מהם שונים בתכלית השינוי. מאחורי פרסומים באתר אין כל יד מכוונת, אין סינון, אין סלקציה, אין עורך. מדובר בדברים המושמעים חופשי על דעת אומריהם בלבד, כאשר ה"אתר" מספק רק את הבמה, בלי לסנן לכוון או לחוות דיעה על האמור.
כפי שקבע בית המשפט, תגובות גולשים מתפרסמות באתר בכמויות גדולות מידי יום, ללא יכולת של האתר לדעת מהן מראש, לבצע בהן עריכה כלשהי לפני הפרסום או לצפות את התוכן שלהן מראש. זאת, בניגוד לדברים המתפרסמים בעיתון או בעיתון נט, ברדיו או בטלויזיה, שם העורך והכותב מחליטים מראש מה מתפרסם ומה לא. לכן, אין מקום להתייחס לאתר אינטרנט מסוג זה כ"עיתון" כהגדרתו בסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע.
אתר אינטרנט לא נכלל בהגדרת סעיף 11 לחוק
לאור זאת קבע בית המשפט, כי הגדרת סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע אינה כולל אתרי אינטרנט, ואינה מחילה חבות על אתר אינטרנט בנוגע לדברים שנכתבים על ידי גולשים בפורומים או בתגובות (טוקבקים).
אי תחולת סעיף 12 לפקודת הנזיקין
בית המשפט דחה אף את הניסיון לראות את ידיעות אינטרנט כמסייעת לפרסום מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הקובע את אחריות המשתף, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל. זאת, מאחר שהיא הסירה מיידית את התוכן מהאתר עצמו, ואף דרשה ופעלה להסרת התוכן ממנוע החיפוש.
אי תחולת עוולת הרשלנות
בית המשפט קבע, כי הטלת אחריות על ספקי שירות תביא לפגיעה בחופש הביטוי. קביעת מנגנוני פיקוח ובקרה על תכנים של ביטויים, ובחינת כל תגובה ותגובה, קשה מבחינה מעשית ואינה כדאית כלכלית.
הדבר יגרום לפגיעה אנושה בערכי הדמוקרטיה, ובעיקר בערך חופש הביטוי, שעה שספק שירות, המקיים הליך פיקוח על תכנים של התגובות, יעדיף בכל מקרה של ספק להסיר או לא לפרסם את התוכן הבעייתי, רק כדי לא להיגרר למחלוקת משפטית. הואיל ולספק השירות אין ידיעה על התוכן בטרם פרסומו, הרי שאם תוטל עליו החובה לבדוק ולאשר את התוכן לפני פרסומו, יביא הדבר לייקור השירות, לפגיעה בחופש הביטוי, שהוא ערך מרכזי וחשוב במדינה דמוקרטית, וראוי להגנה.
אז מה כן? מנגנון "הודעה והסרה"
בית המשפט קבע, כי יש לאמץ את מנגנון "הודעה והסרה", אשר הינו יציר פסיקה. בתי המשפט קבעו מבחן משולש, מכוחו ניתן להטיל אחריות על הנהלת אתר האינטרנט בעוולת הרשלנות בגין פרסום טוקבקים.
מבחן זה קובע, כי ספק שירותי האינטרנט יכול לחוב בגין פרסום פוגע שנעשה על ידי צד שלישי במסגרת השירותים שנותן הספק רק אם וכאשר -
הצד הנפגע מתלונן על כך בפני הספק, ודורש במפורש את הסרת הפרסום הפוגע ;
ורק אם הפרסום אכן פוגע ואסור על פניו ;
ורק כאשר יש לספק יכולת למנוע זאת באופן סביר, ובכל זאת לא עשה זאת.
כלומר: מבחן משולש ומצטבר של ידיעה בפועל, וודאות הפגיעה ואפשרות מניעתה.
בענייננו נקבע, כי הנתבעת פעלה בהתאם למנגנון ההודעה והסרה, הסירה את הפרסומים בתוך זמן סביר מרגע שנמסרה ל"ווי-נט" ההודעה על הפרסומים המבזים, והיא פטורה מאחריות.
(ת"א 4815-02-09, מור נ' ידיעות אינטרנט)
* עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און , שותפים במשרד בר-און , כהן , עורכי-דין.
