לפי האמונה היהודית, בימים אלה אנו עומדים למבחן ולבדיקה. בודקים את מעשינו, את התנהגותנו ואת צפונות ליבנו. כמו ברוב המקרים, הכל התחיל מכוונות טובות שנועדו לכך שבתפקידים הבכירים והמשפיעים במשק ישבו האנשים הטובים והראויים ולא המקורבים, אלא שהזמנים השתנו. השחיתות בוודאי לא עברה מהעולם לצערנו, למרות שהמנגנונים לפיקוח עליה התרבו.
פסיקת בתי המשפט מלמדת, כי טוהר המידות עדיין לא תמיד מהווה נר לרגליהם של בעלי השררה בגופים ציבוריים. רק לפני מספר שבועות כפה בית הדין לעבודה את מינויו של מנכ"ל על חברה ממשלתית (חברת אוצר מפעלי הים המנהלת את נמל תל אביב), לאחר שפסק כי הליך המינוי היה נגוע פוליטית, וכי כספי ציבור רבים בוזבזו בהליך מיון שכל תכליתו למנות מקורב פוליטי שאינו מתאים לתפקיד.
למציאת עו"ד חברות באינדקס משפטי
כפייה על העסקה
נהוג לחשוב שלכל מעביד יש את הזכות לבחור את מי להעסיק ובוודאי את מי לא. גם אם מעביד פועל שלא כדין, נהוג לחשוב כי לכל היותר הוא יחוייב לפצות את מי שנפגע מהתנהלותו, וכי לא יעלה על הדעת שבית המשפט יכפה על מעביד להעסיק אדם שהוא אינו מעונין בו. אלא שגם לכלל זה יש חריגים, ובוודאי במגזר הציבורי.
בבית הדין נדונה שאלת מינוי מנכ"ל לחברת אוצר ים, החברה המנהלת את נמל תל אביב (פ"ה 7634-03-13 אריאל זילבר – אוצר מפעלי ים בע"מ). אחד משני המועמדים הסופיים עתר לבית הדין לעבודה בתל אביב בבקשה לחייב את החברה למנותו כמנכ"ל החברה, לאחר שהדירקטוריון סירב לעשות כן והעדיף לדבריו מינוי פוליטי של מקורב.
שני המועמדים הסופיים היו התובע, מר אריאל זילבר, ומר דניאל בן לולו, לשעבר ח"כ מטעם הליכוד. בתחילה החליט הדירקטוריון למנות את מר בן לולו. מינויו של בן לולו הועבר לאישור רשות החברות הממשלתיות, וזו סברה שבן לולו אינו עומד בדרישת הכישורים המיוחדים על פי דרישת חוק החברות הממשלתיות ועל כן בוטל לבסוף מינוי. אלא שבמקום למנות את התובע, שהיה המועמד השני ברשימת המועמדים המתאימים כפי שדורגה על ידי גורמי המיון המקצועיים, החליט הדירקטוריון לפרסם מכרז חדש. התובע טען, כי מטרת המכרז החדש היא לאפשר את מינויו של מקורב אחר תחת מר בן לולו.
מניע פוליטי פסול
בית הדין הגיע בפסק דינו למסקנה, כי מכלול נסיבות העניין מעלה חשד סביר וממשי, בדבר קיומו של מניע פוליטי פסול בהחלטה להמנע ממינויו של התובע. מסקנה זו גובשה על סמך כך שמלכתחילה ביקש הדירקטוריון למנות לתפקיד אדם בעל זיקה פוליטית ברורה, ח"כ לשעבר בן לולו, אשר מינויו לא אושר על ידי רשות החברות; על סמך כך שבהצבעה בענין מינויו של התובע השתתפו חברי דירקטוריון מטעם עירית תל אביב, שאין להם כל זיקה פוליטית לשר התחבורה. אלה כאחד סברו שיש למנות את התובע למשרת מנכ"ל (אולם לא הצליחו לגבש רוב בדירקטוריון); ועל סמך כך ששני חברי הדירקטוריון שהצביעו נגד מינויו של התובע, היו חברים בוועדת איתור שהמליצה על התובע ככשיר (שני) לתפקיד, וזאת לאחר שקיימו הליך ארוך מאוד, ועל כן השינוי בעמדתם מעורר תהיה.
אמנם, הדירקטוריון אינו מחויב לאמץ את המלצת ועדת האיתור, והוא רשאי להפעיל בענין שיקול דעת עצמאי, לאחר שראיין את המועמד והתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי. אך, נדרשים טעמים כבדי משקל כדי להצדיק החלטת דירקטוריון שאינה עולה בקנה אחד עם המלצת ועדת האיתור. העובדה שחברי הדירקטוריון לא פנו אף לא לאחד מרשימת הממליצים של התובע כדי לברר פרטים בדבר אישיותו ובדבר כישוריו, תומכת במסקנה כי לא היה לדירקטוריון כל עניין אמיתי לקיים בירור ביחס לתובע, אלא שהמטרה היתה להכשיל את מינויו.
הרושם אשר נוצר בעיני בית הדין הוא, כי כל המועמדים מלבד מר בן לולו היו סטטיסטים בהצגה שכל מטרתה היתה להכשיר מינוי פוליטי של אדם המקורב לשר. המסר הציבורי הקשה העולה מהשתלשלות הדברים הוא הרתעת מועמדים טובים וראויים מהתמודדות למשרות בחברות ממשלתיות, תוך הפקרת המשרות הניהוליות בחברות הממשלתיות בידיהם של מקורבים פוליטיים או בידי אנשים שיוקרתם המקצועית מאפשרת להם להשתתף בהליך שבו קיים סיכוי גבוה שההתמודדות לא תהיה שוויונית.
האינטרס הציבורי
בנסיבות העניין, באיזון שבין האינטרס הציבורי במלחמה בנגע המינויים הפוליטיים, לבין האינטרס של הנתבעת להשאיר בידי הדירקטוריון את הסמכות למנות מנכ"ל כראות עיניו, ידו של האינטרס הציבורי על העליונה, ומינויו של התובע יהיה לטוב ולמוטב. על כן הורה בית הדין להעביר את מינוי של התובע למנכ"ל החברה לאישור רשות החברות.
מדובר אמנם בנסיבות חריגות ובגוף ציבורי, אבל גם הסעד אשר ניתן על ידי בית הדין הוא חריג- כפייה על חברה את מי לקבל לעבודה ולהעסיק בתפקיד הבכיר ביותר בחברה.
*(משרד עוה"ד יגאל ארנון)
