מדי יום צרכנים מתקשרים בעסקאות שונות עם תאגידים, מבלי לשים לב כי תאגידים אלה מכתיבים, לעיתים, תנאים מקוממים ואף מקפחים. מעטים הצרכנים אשר מרימים את הכפפה ופועלים כנגד התאגיד הפוגע, במקרים רבים עקב חוסר ידיעה כיצד להתמודד עם התאגיד, ובמקרים אחרים משום שקיימת הנחה (שגויה) שהתאגיד החזק תמיד יגבר על האזרח הקטן והחלש.
לאחרונה הושגה פשרה בתביעה ייצוגית העוסקת בסוגיה הרלוונטית לצרכנים רבים – והיא סוגיית תווי הקניה. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה לבית המשפט המחוזי נגד שופרסל והריבע הכחול ביום 5.9.2011 , ועיקרה בשני תנאים מקפחים עיקריים: 1. מועד תפוגה לתו הקניה, 2. במקרה של ניצול חלקי של תו הקניה – מתן שובר זיכוי התקף באותו בית עסק/רשת, על אף שתו הקניה תקף במספר רב של בתי עסק.
מועד תפוגה לתווי הקניה:
במסגרת הפשרה סוכם כי מועד תוקפם של תווי קניה (חדשים ואלה שפג תוקפם) יעמוד על 4.5 שנים. אין ספק, כי מדובר בפרק זמן ארוך אשר יאפשר למרבית הצרכנים לנצל את תווי הקניה. יחד עם זאת, לדעת כותב שורות אלו, היה מקום לוותר על הגבלת תוקף תווי הקניה לגמרי. ומדוע?
כדי להבין סוגיה זו, יש להבין תחילה מי המרוויחים מתווי הקניה:
• בתי העסק המכבדים את תווי הקניה – מטרתו של כל בית עסק היא להרוויח, אחרת אין לו זכות קיום. תווי הקניה היא שיטה נפוצה למשוך לקוחות משום שהתווים עצמם מוגבלים לבתי עסק ספציפיים. יש להניח שלפחות בחלק מהמקרים צרכן מסוים לא היה רוכש בבית עסק ספציפי אלמלא היה ברשותו תו קניה המכובד באותו בית עסק. כמו כן, בתי העסק מקבלים תמורה כספית עבור תווי הקניה עצמם.
• גופים הרוכשים את תווי הקניה – קיימים גופים רבים הרוכשים את תווי הקניה (כגון ועדי עובדים ומעסיקים רבים) כדי לחלקם לעובדיהם בתור הטבה או מתנה לחג. יש להבין כי תווי הקניה אינם נרכשים במחירם הנקוב אלא בסכום נמוך יותר (אחרת אין היגיון כלכלי ברכישת תווי הקניה).
על פניו, נוצר מצב בו הגופים המרכזיים הרלוונטיים לסחר בתווי הקניה מרוויחים, מבחינתם מדובר במצב “WIN WIN”. בתי העסק מרוויחים לקוחות (וכתוצאה מכך - כסף), והגופים הרוכשים את תווי הקניה מעניקים הטבות, אשר בשורה התחתונה עולות להם פחות. אם כך, מדוע לא לאפשר לצרכנים להרוויח בלי תנאים והגבלות, ולאפשר להם לנצל את תווי הקניה גם לאחר תקופה הארוכה מ-4.5 שנים? כך ניצור מצב של “WIN WIN WIN”.
מתן שובר/זיכוי בגין ניצול חלקי של תו הקניה:
בניגוד לסעיף הקודם, נראה כי הסיכום אשר הושג בין הצדדים בסוגיה זו הוא הראוי ביותר. עד כה, צרכן אשר ניצל תו קניה באופן חלקי קיבל שובר זיכוי התקף לאותה חנות/רשת בלבד. עבור הצרכן שובר הזיכוי אינו שווה ערך לתו הקניה המקורי, משום שתו הקניה המקורי תקף במספר רב של בתי עסק ו/או רשתות.
על כן, הסדר במסגרתו הצרכן מקבל מזומן או תו קניה אחר (בערך נמוך יותר) במקרה של אי ניצול תו הקניה המקורי במלואו, משרת את טובת הצרכן היות שהוא מעניק לו, לכל הפחות, את אותו היצע בתי העסק אשר עמד לזכותו טרם מימש את תו הקניה המקורי.
לסיכום, אמנם חלפו למעלה משנתיים ממועד הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ועד למועד הפשרה, אך הצרכן הקטן הצליח לגרום לשינוי משמעותי במשק אשר יסייע לצרכנים רבים, והצלחה זו זיכתה את אותו צרכן בסכום נאה בסך 175,000 ש"ח.
* עו”ד אדי בליטשטיין עוסק בתחומי המשפט האזרחי – מסחרי, תוך מתן דגש על תחום התובענות הייצוגיות.
