ביהמ"ש העליון דן (1.10.2013) בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א, בו נדחתה תביעת המערערים. בערעור מתעוררות שתי שאלות עיקריות. השאלה הראשונה היא האם יש להכיר במערערים כ"יחידים" או כ"בני-זוג" לצורך שיוך יחידות דיור בקיבוצם, על-פי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, וזאת, בהינתן טענתם לפיה הם פרודים מנשותיהם. השאלה השניה, עניינה זכאותם של המערערים לדמי עזיבה מהקיבוץ, ובפרט, האם רשאי היה הקיבוץ לקבוע כי תיפסק צבירת דמי העזיבה לזכותם החל מתחילת שנת 2005.
השוואת זכויות נשואים החיים בנפרד
ביהמ"ש העליון קבע, כי יש להשוות את זכויותיהם של בני-זוג נשואים החיים בנפרד לזכויותיהם של "יחידים" (גרושים, אלמנים ורווקים) בכל הנוגע להקצאת קרקע לחברי קיבוצים, לפי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל. משמעותה של קביעה זו היא כי כל אחד מבני-הזוג הפרודים יהיה זכאי לכך שתוקצה לו יחידת דיור נפרדת בקיבוץ, וזאת, בשונה מבני-זוג נשואים שאינם פרודים, הזכאים להקצאת יחידת דיור משותפת אחת. בכך שינה בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה כל עוד בני-הזוג נשואים כדין, גם אם הם פרודים, הרי שיש לראות בהם כ"בני-זוג", הזכאים במשותף ליחידת דיור אחת בקיבוץ, ולא כ"יחידים".
בחינת הדברים בפועל
בפסק הדין, שנכתב על ידי השופטת ארבל ואליו הצטרפו השופטים הנדל וזילברטל, נקבע כי לצורך הקצאת קרקע לפי החלטה 751, יש לבחון מיהם "בני-זוג" על בסיס מצב הדברים בפועל, ולא לפי מבחן פורמאלי נוקשה, המתעניין בסטטוס האישי הרשמי של בני-הזוג.
לפיכך, כאשר מדובר בבני-זוג שאומנם נשואים באופן פורמאלי, אך מבחינה מהותית הם חיים בנפרד לכל דבר ולאורך זמן, אין הצדקה לראות בהם בני-זוג נשואים, אלא יש להשוות את מצבם למצבם של בני-זוג גרושים או "יחידים" אחרים.
בפסק הדין נקבע כי עמדה זו מתחייבת מתכליתה של החלטה 751 שביקשה לאפשר שיוך יחידות דיור למשפחות בקיבוץ, שכן, בנסיבות בהן בני-זוג אינם חיים עוד ביחד, לא ניתן לראותם כיחידה משפחתית במובן אליו כיוונה החלטה 751.
בית המשפט הבהיר כי קביעתו האמורה עולה בקנה אחד עם הדין החל על פרודים בהקשרים אחרים, ותואמת גם לגישה הנהוגה בשיטתנו ביחס להסדרים "משפחתיים" נוספים שאינם ממוסדים באופן פורמאלי, בדגש על ידועים בציבור.
אמות מידה לזיהוי
בנוסף, בפסק הדין הוגדרו אמות המידה שלפיהן ניתן יהיה לזהות בני-זוג פרודים לצורך שיוך יחידות הדיור לפי החלטה 751. לצורך כך, נעזר בית המשפט, על דרך ההיפוך, בתנאים המשמשים להכרה בידועים בציבור, המהווים, במובנים רבים, "תמונת ראי" לפרודים.
מעבר לכך, נדונו בפסק הדין סוגיות נוספות הנוגעות לזכאותם של המערערים לדמי עזיבה מהקיבוץ, ובהיבט זה, נדחה הערעור.
(ע"א 5271/10 בן חיים נ' קיבוץ גבעת חיים איחוד)
