בימ"ש השלום בת"א דן לאחרונה בשאלה אם מתווך מורשה זכאי לקבל דמי תיווך, כאשר עובד מטעמו ביצע פעולות רבות מול הקונה בכוח ומי מטעמה, וכאשר המתווך המורשה לא היה כלל בקשר ישיר עם הקונה.
התובעת היא חברה פרטית שמעניקה שירותי תיווך במקרקעין תחת המותג- "הומלנד – בית ממכר נכסים". התובע 2 הוא מנהל ובעל מניות בחברה, והוא מתווך מורשה.
בתביעה נטען, כי הנתבעת קבלה מהתובעים שירותי תיווך לצורך רכישת דירה ברח' יוסף קארו בת"א. זאת, לאחרו שהוצעו לה 2 דירות ע"י עובר התובעת (החברה) ו"עוזר" של התובע 2. לטענת התובעים, העוזר שוחח עם הנתבעת, תאם איתה פגישה, והיא הודיעה לו שהיא מעוניינת בדירה.
לפני שהראה לה את הדירה, החתים אותה העוזר על הסכם למתן שירותי תיווך. בהמשך, העבירה הנתבעת לתובעים הצעת מחיר על סך 2 מליון ₪, אך לטענת התובעים המוכר לא קבל את ההצעה.
בשלב מאוחר יותר, הנתבעת ואביה הודיעו לתובעים שהם לא מעוניינים בדירה, אך לבסוף נודע לתובעים שהדירה נרכשה ע"י הנתבעת תמורת 2 מליון ₪. על כן, התובעים עתרו לחייב את הנתבעת בדמי תיווך שהועמדו בהסכם על 2% בתוספת מע"מ, וכן בפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 7 להסכם, ובסה"כ 70,200 ₪.
מתווך בעל רשיון
השופט יעקב שקד בחן האם התובעים זכאים לדמי תיווך מכח חוק המתווכים במקרקעין, והדגיש כי ע"פ החוק אחד התנאים בחוק לזכאות לדמי תיווך הינו היות המתווך בעל רשיון.
בעניין זה מדובר בתביעה של משרד תיווך מורשה במקרה בו כל פעולות התיווך מול הקונה הפוטנציאלי בוצעו בידי עובד שאיננו מתווך מורשה.
השופט נדרש לשאלה, האם העוזר הוא תפקיד "מנהלתי", דבר שמותר בהתאם לחוק, או לא. לאחר בחינת הנושא, נקבע כי מדובר בפעולות תיווך המחייבות רשיון, שאם לולא כן, ירוקן מתוכן חוק אשר נועד להגן על הציבור הרחב.
הקפדה על ביצוע הוראות החוק
השופט יעקב שקד ציין, כי הוא מודע לתחושה הקשה של התובעים אשר חשו כי הנתבעת מנסה לחמוק מתשלום דמי תיווך. יחד עם זאת, תחושות לחוד והוראת החוק, פרשנותו ומטרותיו, לחוד. נקבע, כי התובעים היו יכולים למנוע מצב דברים זה אילו היו מקפידים בביצוע הוראות החוק כלשונן, והיו מעסיקים במשרדם מתווכים מורשים בלבד לצורך ביצוע פעולות תיווך.
לאור האמור, נקבע כי התובעים לא זכאים לדמי תיווך , שכן נותן שירותי התיווך לא היה בעל רשיון בזמן הרלוונטי.
(שבט אפרים בע"מ נ' דפנה בר שדה)
