ביום 5.11.13 ניתן פס"ד בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה שעניינו קביעת אבהות על קטין שנולד לאישה נשואה לגבר כדת וכדין אולם הרתה מגבר אחר.
במקרים כאלה נדרש ביהמ"ש באמצעות המלצת המדינה המשמשת פה לאותם קטינים לקבוע אם ניתן להורות על עריכת בדיקה לסיווג רקמות בהתאם לחוק מידע גנטי או לאסור על עריכת הבדיקה (המכונה בדיקת DNA) מאחר שמשמעות קבלת תוצאות הבדיקה כי הקטין שנולד לאם יהודיה הינו ממזר.
מהו האינטרס הציבורי?
בפסה"ד מסביר ביהמ"ש כיצד מחד האינטרס הציבורי הוא לא לאפשר בדיקה לעריכת סיווג רקמות שתוצאותיה עלולות להכריז על הקטין כממזר הכרזה שתטיל בו פגם חברתי , לצד קשיים להנשא כדת משה וישראל, שכן החברה עשויה לבודד את הממזרים ואת ילדיהם כך מדור לדור, ומאידך נודעת חשיבות לטובת הקטין לפיה זכותו לדעת מוצאו המשפחתי, מקורו, שמו, ייחוסו ומורישיו כדי שלא יהיה ללא שורשים.
בנוסף קביעת הסטטוס משליכה על זכויותיו וחובות של ההורים כלפיו לרבות זכויות בירושה, חובות המדינה באמצעות הביטוח הלאומי ובנוסף במישור הרפואי לדעת ייחוס גנטי והזכות להמנע מקשרי חיתון פסולים.
התובעת ("האם") והנתבע ("האב הרשום") נישאו בשנת 1995 ושנתיים לאחר מכן נולד הבן, הקטין לגביו הוגשה תביעת האבהות. הצדדים נפרדו בשנת 2001 והתגרשו רק בשנת 2008 מאחר שהתובעת היתה מסורבת גט. חודשים לפני גירושי התובעת והנתבע נולדה בת נוספת לתובעת. סמוך לגירושין בינואר 2009 נישאה התובעת לתובע כאשר הן הבן והן הבת מתגוררים עם התובעים מאז לידתם ואין קשר בינם לנתבע.
מהי שיטת מדרג הראיות?
פסק הדין דחה את תביעת התובעים, נוכח חוק מידע גנטי כדי לא לגרום לממזור הקטינים. הערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי התקבל ונפסק כי ההליך יוחזר לביהמ"ש לענייני משפחה, להמשך שמיעת הראיות ב"מדרג ראשון", כאשר בסוף שמיעתן יוחלט אם די בכך, או שמא יש להתקדם "למדרג השני".
שיטת מדרג הראיות קובעת, כי בשלב הראשון יובאו ראיות בדבר מצבו של הקטין וקשריו עם המעורבים. מצב הקטין ונסיבותיו בעת הדיון, ללא הבאת ראיות בדבר הורתו (אופן היווצרו). בשלב זה ניתן להיעזר בחוות דעת מומחים.
בשלב השני ככל שבית המשפט יחליט, שאין די בראיות הנסיבתיות לצורך הכרעה בסוגיה העומדת לפניו, ייתכן שתתאפשר הבאת ראיות, לרבות בדבר נסיבות הורתו של הקטין.
רק בשלב השלישי ככל שבית המשפט מגיע למסקנה, כי טובת הקטין מחייבת בדיקה לאחר שיביא בחשבון את ההשפעה על הקטין , בטווח המיידי ובטווח העתידי, הוא יורה על בדיקת DNA.
ביהמ"ש סוקר פסיקות אחרות בהן אפשרו להביא ראיות לפי השלב השני, אולם מדובר במקרים בודדים ונדירים, למשל: נזק נפשי קשה לקטין כאשר במקרה זה הקטינים לא מכירים את הנתבע ולא מודעים להליך המשפטי ומבחינתם קיימת אמת אחת והיא שהתובע הינו אביהם מולידם ואין לערער את עולמם.
גם משיקולי בריאות נקבע, כי במקרה זה במידה שתתעורר סוגיה רפואית דחופה שתצריך את בירור זהות האב הביולוגי לקטין, חוק מידע גנטי מאפשר זאת וממילא עת הגיע הקטין לגיל 18 יוכל לברר את האמת.
במישור הפרקטי ביהמ"ש העניק לתובע צו אפוטרופסות בלעדי לעשות כל פעולה בקשר למוסדות החינוך וגורמים אחרים על אף שאינו רשום כאביהם של הקטינים.
לסיכום - טובת הקטין גוברת
סופו של דבר נקבע כי התביעה לאבהות נדחית, בכפוף לכך שמוצהר כי התובע הינו ה"אב פסיכולוגי" של הקטינים.
לסיכום – כשהאמת העובדתית פוגשת באמת המשפטית, מנסה ביהמ"ש לא לחשוף עובדות שיכולות לפגוע בערכים חברתיים מוגנים שיהיה בכך יותר נזק מתועלת.
ביהמ"ש קבע כי בהתנגשות בין הערך בדבר חקר האמת לבין הערך של טובת הקטין - גוברת טובת הקטין. זוהי האמת המשפטית.
מתיקון חוק מידע גנטי ברור, כי הערך בדבר העדר הטלת כתם הממזרות על קטין, מהווה ערך ואינטרס עדיף על גילוי האמת העובדתית.
