בימים אלו מתנהלת חקירת משטרה אשר אמורה להיות דיסקרטית עד לקבלת החלטות האם קיימות ראיות של ממש נגד החשודים "המפורסמים". זאת, בגין חשד לביצוע עבירות, כך לפי הפרסומים, של בעילה אסורה בהסכמה והדחת קטינה לשימוש בסמים.
הדלפה לאמצעי התקשורת
השאלה הראשונה שעולה היא, כיצד שוב הודלפה חקירה דיסקרטית לאמצעי התקשורת.
כיצד זה שוב, וכמובן רק לכאורה, מועברים חומרי חקירה ותיעוד מתוך הבדיקה המשטרתית לידי אמצעי התקשורת. הטרוניה היא לא כלפי אמצעי התקשורת אשר כמובן עושים מלאכתם ומפעילים מקורות לצורך קבלת מידע, אלא כלפי אלו שאמורים לחקור בשקט ובדיסקרטיות ושוב מעבירים מידע באופן שוטף, לכאורה, לאמצעי התקשורת השונים, בהמשך לאיסור הפרסום הקיים על שמות החשודים.
לא זו אף זו, אחת הנערות התראיינה לאמצעי התקשורת תוך עיוות קולה וזהותה, כאשר היא מספרת אחר כבוד אודות עלילות המפורסמים בעיר הגדולה. מכך עולה, כי עסקינן בשיבוש מהלכי חקירה מהמדרגה הראשונה וכל זאת ללא תגובה וסעד כלשהו מצד המשטרה.
עבירות של בעילה אסורה בהסכמה
סעיף 346(א)(1) לחוק העונשין קובע, כי: "הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין, דינו – מאסר חמש שנים".
ההגנה מפני הגיל של 14-16 היא שאלת הידיעה בנסיבות העניין. אם יוכח, כי קיים ספק סביר לגבי ידיעת גילה של הקטינה, כלומר, אם פלוני לא ידע שהיא בת פחות משש עשרה ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע, הרי שתתקיים הגנת הטעות שבעובדה.
לא נראה, כי בנסיבות העניין תקום עילה כלשהי להאשמה בעבירת מין נגד מי שהייתה מעל שש עשרה, זאת, הואיל וע"פ הפרסומים עד כה ועל פי דברי אחת הנערות, לא התקיימו כל יחסי מרות ו/או תלות.
קטינה בת /מעל גיל שש עשרה אשר ביצעה פעולות חיזור ואף רצתה בכל מאודה את קרבת "המפורסמים" וקיום יחסי מין, לא יכולה לחסות תחת סעיף זה.
לעניין הגיל של בין ארבע עשרה לשש עשרה- גם כאן קיימת חשיבות מרובה לנסיבות ההיכרות, מצבה הפיזי של הקטינה וכמו כן עובדת היותה בגיל קרוב לשש עשרה ולא ארבע עשרה.
נדרש: בדיקה והתייעצות
בכל מקרה, טוב הייתה עושה המשטרה אילו טרם הדלפה הייתה בודקת את כל הנושא תוך התייעצות וליווי של פרקליט מהפרקליטות השולט היטב בתחום, זאת טרם הועבר מידע כלשהו לאמצעי התקשורת.
בסיכום, הח"מ קורא לממונים על בדיקת עבודת המשטרה לעשות בדק בית ולנסות להגיע למסקנות מעשיות בדבר דרך ניהול החקירה וזהות המדליפים.
