אלימות במשפחה היא נושא כאוב, אך יש אנשים הנדרשים להתמודד עמו על בסיס יומיומי. תפקידנו כחברה הוא להיות מודעים לבעיה חברתית זו ולנקוט פעולות מנע נגד אלימות עתידית במסגרת היחסים בין בני זוג.
מחר יצוין יום המאבק באלימות גברים נגד נשים. לעתים נשמעים קולות הטוענים, כי יום כזה, או נקודות ציון פמיניסטיות אחרות כבר אינן רלוונטיות במאה ה-21, וכי אפליה ואלימות נגד נשים כבר אינן רווחות כמו בעבר. למרבה הצער, נראה כי היום, במציאות הקשה של שנת 2013, אסור שישמעו קולות כאלה. עולם התקשורת כמרקחה בעקבות פרשה בה חבורתו של ידוען והוא עצמו נחשדים כי קיימו יחסי מין וסרסרו בקטינות במצוקה. מגמת הירידה שנרשמה במספר הנשים שנרצחו על ידי בני זוגן בשנת 2012 (ביחס לשנת 2011) לא חוזרת על עצמה בשנת 2013. ואלו רק חלק מהדוגמאות הממחישות עד כמה יום כזה עדיין רלוונטי.
הכרזה ע"י האו"ם
יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים חל ב-25 בנובמבר מאז הוכרז על ידי האו"ם ב-17 בדצמבר 1999 כיום המיועד למאבק באלימות נגד האישה. בתאריך זה ציינו פעילות פמיניסטיות עוד משנת 1981 את יום המאבק באלימות. במסגרת ההכרזה על יום המאבק, קרא האו"ם בהחלטה 54/134 לממשלות העולם לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיית האלימות נגד הנשים בחברה. זאת, כל עוד נשים בכל רחבי העולם הן קורבנות לאונס, לאלימות במשפחה, להטרדה מינית ולעוד סוגים של אלימות נגד נשים. הצורך ביום להעלאת המודעות נובע מכך שלרוב הנתונים האמיתיים אודות היקף האלימות נגד הנשים אינם גלויים לציבור, וחלקם אף אינם מדווחים לרשויות.
התאריך נקבע ל-25 בנובמבר לציון רצח האחיות מיראבאל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית שנרצחו בשנת 1960 בהוראת הדיקטטור רפאל טרוחיו.
מטרותיו של יום זה: לעורר מודעות לנושא, להגביר חקיקה, אכיפה של חוקים וענישה הולמת וכן לעודד נשים לפנות לעזרה.
אלימות גברים נגד נשים היא תופעה חברתית המאופיינת בהפעלת כוח פיזי או מילולי כלפי נשים. ההתנהגויות האלימות יכולות לבוא לידי ביטוי באלימות פיזית, מילולית, התעללות נפשית, תקיפה מינית ועוד.
אלימות במשפחה - תופעה נפוצה
על אף המודעות הציבורית הגוברת לנושא בשנים האחרונות, אירועי אלימות נגד נשים פשטו לכל תחומי החיים במדינה. מחקרים מצביעים על כך ש"אלימות במשפחה" היא תופעה נפוצה המושרשת בערכים ובעמדות חברתיות, והיא חוצה מעמדות, מגזרים ועדות. התופעה קיימת בקרב עולים חדשים ובקרב אזרחים ותיקים, משכילים וחסרי השכלה. נשים מכל שכבות הגיל, מעמד סוציו אקונומי או אינטלקטואלי חשופות לתופעה זו של אלימות מסוג זה או אחר: במשפחה, במקום העבודה, בצבא ואפילו במערכת החינוך.
כל יום נפתחים בממוצע 72 תיקים בגין אלימות במשפחה. בשנת 2013 טופלו 12,944 נשים, ילדים וגברים במרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה. כך עולה מדו"ח שחובר בארגון ויצ"ו לקראת היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות כלפי נשים. הדו"ח מכיל נתונים שנאספו מרשויות הרווחה, מארגוני הסיוע ומרשויות האכיפה והמשפט אשר מטפלות בקורבנות (נשים, ילדים וגברים) הסובלים מאלימות במשפחה.
עוד עולה מהדו"ח, כי יותר מ־7,000 נשים העזו להתלונן בשנה האחרונה על אלימות שהופנתה כלפיהן וטופלו ברשויות השונות ובמקלטים. רק חמישית מהמטופלים במרכזים הם גברים. ב־12 החודשים האחרונים נרצחו בישראל 19 נשים על ידי בן זוגן או בן משפחה. בעשור האחרון נרצחו 186 נשים בתוך המשפחה. על פי הערכות גורמי הרווחה, בישראל חיות כיום כ־200 אלף נשים מוכות וכ־600 אלף ילדים עדים לאלימות.
פניות למקלטים לנשים מוכות
621 נשים ו־1,047 ילדים שהו השנה ב־14 המקלטים לנשים מוכות הפועלים ברחבי הארץ. יצוין, כי 60 נשים בשנה מתחילות את תהליך הפנייה למקלט, אך זה לא מבשיל לכדי קליטה עקב היותן אימהות למתבגרים, נשים שחוששות לאבד מקום עבודה, נשים שלא מוכנות לעזוב את אזור מגוריהן וכו'. בסך הכל הגיעו למרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה בשנה זו כ־15 אלף פניות. נתונים קשים אלה מבהירים את חשיבותו של היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, המצוין היום ברחבי העולם.
שימוש בכח לא לגיטימי
אלימות במשפחה היא בעיה ציבורית-חברתית, שאינה מייחדת מגזר ספציפי והשפעותיה ניכרות בטווח הקצר והארוך כאחד.
האלימות בתוך המשפחה מאופיינת בשימוש בכוח לא לגיטימי, פיזי, מיני ופסיכולוגי של בן משפחה חזק כלפי בן משפחה חלש ממנו. הכוח המופעל יכול להיות ברמות שונות של חומרה, תדירות, משך זמן ותוצאות. במרבית המקרים של אלימות בין בני זוג, מדובר באלימות של גברים כנגד נשים ובמיעוטם קיימים גם מקרים של אלימות נשים.
ביטויי הכוח יכולים להיות פיזיים (סטירה, דחיפה, בעיטה, דקירה), תוך שימוש או אי שימוש בכלי נשק (חמים וקרים). הם יכולים להיות מיניים (אונס, ניסיון לאונס, התעללות והטרדה מינית), או נפשיים ורגשיים (פעילים: איומים, קללות, השפלות, יצירת אווירת טרור או סבילים: הזנחה, מניעת טיפול). הם יכולים להיות ערבוב של סוגי כוח שונים (חטיפה, מעקבים, האזנות והטרדות בלתי פוסקות).
למרות המודעות הגוברת לקיומה של התופעה, נשים רבות מוצאות עצמן בודדות במערכה וחסרות אונים מולה. הנשים הללו נשארות במערכת זוגית אלימה בשל תלות כלכלית ורגשית משמעותית בגבר האלים וכתוצאה מהעדר מנגנוני תמיכה ועזרה.
השלכות על כל בני המשפחה
בצד הסיכון הפיזי והקיומי יש לאלימות השלכות קשות על כל בני המשפחה, הן במישור הרגשי/פסיכולוגי והן במישור התפקודי. בתוך המשפחה נוצרת דינמיקה של פחד וחרדה קיומית, בלבול ביחסי הכוח והתפקיד, שמירת סוד והתנתקות ממערכות תמיכה.
כיום אנו יודעים, כי ילדים הגדלים במשפחות הנגועות באלימות שכזו עלולים גם הם להפוך לאלימים בעצמם כילדים וכמבוגרים לעתיד. עוד אנו יודעים, כי המחיר הנפשי של ילדים עדים לאלימות אינו נמוך ממחירה של האלימות הישירה.
חוק חובת היידוע
חובת היידוע אשר הוספה לאחרונה, ומופיעה בתוך "החוק למניעת אלימות במשפחה", מטילה חובה על כל עובד חינוך ליידע אדם על אפשרותו לפנות לתחנת משטרה, למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה לצורך קבלת סיוע ועזרה, אם מתעורר בו חשד סביר כי נעברה באדם לאחרונה עבירת אלימות, לרבות עברת מין, על ידי בן זוגו או מי שהיה בן זוגו בעבר. מדובר בחשד המתעורר במהלך מפגש ייעוץ או טיפול, בין במסגרת פורמאלית (כמו באסיפת הורים) ובין במסגרת בלתי פורמאלית (כמו במפגש מקרי ברחוב).
על פי "חובת היידוע", איש החינוך יידע את אותו אדם על כך שבאפשרותו לפנות לגורמי טיפול לקבלת סיוע, וייתן לו את הכתובות ואת מספרי הטלפון של גורמי הטיפול הקרובים למקום מגוריו.
הצעת חוק: בתי משפט ייעודיים
יוזמה חדשה: הצעת חוק של ח"כ מרב מיכאלי קוראת לקמת בתי משפט ייעודיים לטיפול במקרי אלימות במשפחה. מטרתה היא להגביר את שיתוף הפעולה והתיאום בין כלל הגורמים האמונים על טיפול במקרי אלימות במשפחה, בהם גורמי קהילה, אכיפה, וענישה, ובכך ולהוביל לצמצום היקף התופעה הפוגעת בעיקר בנשים. אישור הצעת החוק יוביל להטבת הטיפול במקרים אלו, תוך התייחסות לצרכיהם של הקורבנות והפוגעים.
אי שוויון ואלימות כלפי נשים
אלימות כלפי נשים היא למעשה ביטוי קיצוני של אי השוויון השורר בין גברים לנשים ושל האפליה ממנה סובלות נשים דרך קבע. לכן ראוי לדון בנושא השוויון המגדרי כבסיס לעיסוק בסוגיית האלימות. חשוב להסביר, כי זוהי תופעה הפוגעת בנשים מכל שכבות וקבוצות האוכלוסיה. יחד עם זאת, ישנו קשר בין אי שוויון חברתי לתופעה זו, ונשים מקבוצות מוחלשות חשופות יותר לאלימות. למשל, מתוך 19 הנשים שנרצחו השנה, שש נשים היו ממוצא אתיופי - יותר מפי 20 משיעורן באוכלוסיה – ובקרב הנשים שנרצחו בשנים האחרונות בולט לרעה גם שיעורן הגבוה של נשים ערביות. בשל כך, מושמעת פעמים רבות ביקורת על הטיפול הלקוי של רשויות הרווחה והמשטרה באלימות כלפי נשים מקבוצות אלו.
יחס המשטרה
המשטרה היא בדר"כ אחד הגורמים הראשונים הבאים במגע, ומגיבים למצבי אלימות בבית. כתוצאה מכך המשטרה נמצאת בעמדה מיוחדת של סיפוק עזרה ראשונה נפשית ושירותי התערבות בזמן משבר, בנוסף לתפקידם העיקרי שהוא אכיפת החוק.
במקרים של חשד לאלימות במשפחה, ניצבת המשטרה לעיתים קרובות בפני דילמה הכרוכה בצורך לניבוי המסוכנות תוך הפעלת שיקול דעת רב. בעיה זו קשה במיוחד, שכן סכסוכים משפחתיים רבים מתרחשים "בארבע עיניים", ובפני הגורם החיצוני המעורב אין תמיד מידע עובדתי מוצק שיכול לתמוך בגרסה זו או אחרת.
הגברת המודעות הציבורית לבעיית הנשים המוכות מחד, והצורך במציאת מענים משטרתיים שיאפשרו למשטרה להתמודד ביעילות עם תופעה זאת, הביאה בתחילת 1999 להכשרתו של מערך חוקרים מיוחד במשטרת ישראל אשר נועד לטפל באירועים אלימים בכל התחנות בארץ. מטרת המערך הייתה להביא למיקוד האחריות בטיפול בעבירות אלימות בין בני זוג, לשיפור השירות הניתן למתלונן, להעלאת הרמה המקצועית של החוקרים ולמיסוד הקשר עם שירותי הרווחה והטיפול.
תופעת תלונות השווא
לטיפול בתופעת האלימות במשפחה יש חשיבות רבה, אחד הגורמים המסייעים לה הוא האמינות של התלונות. כאשר מתקבלת תלונת שווא, כל המאבק נגד האלימות במשפחה נסוג.
אוכלוסיית מתלוננות השווא כקבוצה מנסה לעשות במנגנון אכיפת החוק שימוש לצרכיה, להשגת עמדת יתרון על הצד השני במאבקי גירושין וחלוקת רכוש, וגם על רקע מניעים רגשיים כמו נקמה.
טיפול בתופעת האלימות נגד נשים ותלונות השווא
בעשרים השנים האחרונות התבגרה המערכת מאוד באופן טיפולה בתופעת האלימות נגד נשים, ומקסמה במידה רבה את פוטנציאל ההתמודדות שלה.
אנו כבר מודעים למגבלות הכוח ומבינים ששתי התופעות: אלימות נגד נשים ותלונות השווא הן כרוניות, וימשיכו ללוותינו.
הגנה על קורבנות האלימות במשפחה הינה המטרה הראשונה של רשויות האכיפה, אולם, לדעת הכותב, מוטלת חובה על חוקרי המשטרה להקפיד על איסוף ראיות לאימות התלונה, להתייחס לטענות החשוד ולהמשיך לחקור, כי אחרת נשים נקמניות ימשיכו להשתמש במשטרה כדי להתנקם בבני הזוג בחסות החוק.
מומלץ להרבות את השימוש בפוליגרף במקרים של "עדות מול עדות".
למרבה הצער, המעצר הופך להיות כלי החקירה העיקרי של חוקרי המשטרה. המעצר מבנה יחסי-כוח שבהם החשוד מצוי בעמדת חולשה המגדילה את הסיכוי שהוא יתקשה לנהל את הגנתו. חוקרים רבים רואים במעצר כלי חקירה אפקטיבי מאוד "לשבירת רוחם" של חשודים, אולם כך לא משיגים את המטרה לבלימת התופעה.
* עו"ד פלילי יאיר רגב, מנהל פורום בפורטל משפטי בענייני עבירות פליליות המתייחסות לטיפול הרשויות בתופעת ה"אלימות במשפחה" (אלמ"ב).
