ביום 29/10/2013 התקבל בביהמ"ש העליון (ע"א 8489/12) ערעור על פס"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי, במרכזו עמדה השאלה האם קיום יחסים אינטימיים בין אשה נשואה לגבר אחר היא עילה נזיקית שמקנה פיצוי כספי. את התביעה הגיש הבעל הנבגד כלפי הגבר האחראי לבגידה של אשתו, כאשר מדובר בשני גברים שנישאו לשתי אחיות וכך נעשו גיסים.
טענת הבעל היתה, שהגיס ניצל מינית את אשתו, גרם לה להתאהב בו ועקב הרומן הלוהט ביניהם, הבעל לקה בדיכאון חמור עד שהוא סובל מנכות נפשית בגובה 40% לצמיתות.
לציין, כי הבעל והאישה שיקמו את נישואיהם, והשכינו שלום בביתם.
האם ביהמ"ש העליון מוכן להיכנס למערכות יחסים אינטימיות ולהכיר בהן כתביעה נזיקית?
ביהמ"ש משיב בשלילה על השאלה משני טעמים:
1. מערכת היחסים המדוברת התפתחה בהסכמה, מדעת, מרצון חופשי ובשיתוף פעולה מלא של שני אנשים בוגרים וללא כל כפיה. אשתו של התובע נהגה כך משום שהתאהבה בגיסה.
2. קשר נישואין אינו יוצר בעלות על רצונותיו וגופו של בן זוג, ומשבחרה האשה לקיים קשר רומנטי עם גבר אחר, אין לבן הזוג הנבגד עילה נגד הגבר האחר.
מה היו טענותיו העיקריות של הבעל הנבגד?
הבעל הנבגד טען שערך המשפחה הוא ערך עליון בחברה יהודית ודמוקרטית ואין בבגידה של בן זוג כדי לשלול אחריות של צד שלישי. לדעתו, ביהמ"ש המחוזי זילזל בהחלטתו בערך המשפחה, בקדושת האדם, בכבודו ובכבוד המשפחה וכי להחלטתו השלכות חמורות על החברה בישראל. עוד טען הבעל הנבגד, שברית נישואין קובעת שבני זוג נשואים מותרים זה לזה ואסורים על אחר, ומכאן חלה חובה גם על צד שלישי.
כיצד בחן ביהמ"ש העליון את טענותיו של הבעל הנבגד?
ביהמ"ש קבע שהבעל הנבגד ביצע לכאורה עבירות בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, כשצירף לתביעה את יומניה של אשתו המתארים את הרומן כולל תיאורים מפורטים של תנוחות מיניות, וכשצירף קלטת ודו"ח חוקר בה נצפו האישה והגיס מקיימים יחסי מין על חוף הים.
ביהמ"ש העליון קבע, שיחסים שנוצרים על ידי נישואין אינם נחשבים כחוזה, ומשכך, אין מקום לדבר על עוולה אחרת בנזיקין שעניינה גרם הפרת חוזה. נישואין מבוססים על שותפות רגשית והם אינם חוזה כלכלי עסקי.
ההתחייבות בין בני זוג לא לבגוד קיימת במישור החברתי-מוסרי-דתי, ואין מקום לייבא אותה לתוך עולם המשפט, שכן מדובר בענייניו האינטימיים רגשיים של בן אנוש. גם לא ניתן להתעלם מהמציאות הקיימת ובשינויים שחלו בעולם המערבי, באורחות החיים בכלל ובמוסד הנישואין בפרט. המשפט מכיר בערכו של התא המשפחתי, אבל יש להתחשב גם בשינוי הזמנים והנורמות החברתיות. חיטוט בפרטי הפרשה לא יועיל לאף אחד מהצדדים ויש להבין שהליך משפטי הוא לא תרופה לכל מכאוב.
מה תהיה התוצאה אם יתקבל ערעור הבעל והבגידה תוכר כעוולה נזיקית?
ביהמ"ש משיב, כי הכרה בעילת תביעה כזו היא גזירה שהציבור בחברה מתקדמת ודמוקרטית לא יוכל לעמוד בה והוא גם לא צריך לקבל אותה. עוד נקבע, כי בגידה היא תופעה נפוצה, וכי פתיחת פתח לתביעות בגידה וניאוף תביא להצפה של מערכת המשפט בתביעות מהסוג הזה ול"משפטיזציה" של חיי הנישואין. סיבה נוספת לחוסר ההכרה נעוצה בעובדה שמגמה בתי המשפט היא לנתק את שאלת האשם מהנושאים הממוניים/הכספיים, וכשם שנקבע שבגידה לא תביא לחלוקה לא שווה של רכוש למשל, כך גם אין להחיל את דיני הנזיקין על תחום הרגש.
לסיכום
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, וקבע שאין להכיר בבגידה כעוולה נזיקית המזכה בפיצוי כספי.
נהפוך הוא – מאחר שבגידה וניאוף שכיחים בסכסוכי גירושין, הכרה בבגידה כעילה נזיקית תביא להגשת תביעות שמטרתן לשמש כאמצעי לסחיטה ונקמה.
•הכותבת הינה עו"ד ומגשרת בתחום דיני המשפחה והירושה
