בימ"ש השלום בחדרה דן בתביעה בסך 85,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים של התובעת, חב' צ'רלטון. עפ"י הנטען, הנתבעת - בעלת עסק ששמו המסחרי (המהווה פיצוציה ותחנת טוטו) "מפגש בעיר Winner" (להלן: "העסק") שברחוב יפו 157 בחיפה, הפרה את זכויות התובעת ביצירות דרמטיות מסוג משחקי ספורט, כאשר הקרינה בשידור פומבי את שידורי התובעת לבאי העסק, ובכך הפרה זכויות היוצרים שבבעלות התובעת.
השופט נאסר ג'השאן דחה תביעתה של חברת צ'רלטון, הזכיינית הבלעדית לשידור משחקים אלו, אשר טענה שהעסק לא רכש ממנה את הזכויות להציג ערוציה בפומבי. השופט קבע, כי המדובר בצפייה פרטית ולא ראוי כי בית המשפט ישדר מסר לפיו אסור לקופאי או עובד בעסק לשמוע להנאתו הפרטית מוסיקה או לצפות בשידור, רק משום שהלקוחות נחשפים למוסיקה או לשידור אגב אורחא, אף שמעולם לא היתה כוונה להפנות את השידור ללקוחות או לקדם את העסק ע"י הפניית השידור אליהם. התובעת חוייבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.
הטענה: הפרת זכויות יוצרים
בכתב התביעה טענה צ'רלטון, כי היא מפיקה את ערוצי הספורט ששמם "ספורט 1", "ספורט 2" ו"ספורט HD" בהם משודרים משחקי ספורט המהווים "יצירות דרמטיות" הנהנות מזכויות יוצרים. לטענתה, היא בעלת הזכות לעשות ביצירות אלה פעולות שונות עפ"י הוראות חוק זכות יוצרים , ובכללן הזכות להעמיד יצירות אלה לרשות לקוחותיה, לרשות הציבור ולשדרן בשידור פומבי.
עוד טענה, כי ע"פ החומר שהצטבר אצלה, הנתבעת עשתה בערוצי התובעת שימוש המפר את זכויותיה, כאשר הציגה את היצירות המוגנות בשידור פומבי לבאי בית העסק מבלי שקיבלה היתר לשידור פומבי. לטענתה, "הקרנה של ערוצי התובעת מהווה אבן שואבת ומושכת אנשים רבים לבית העסק המגלים בתכנים המשודרים בערוצי התובעת עניין רב".
כדי להוכיח את ההפרות החוזרות ונשנות מצד העסק הנתבע, ביקר חוקר מטעם התובעת בעסק ביום 16.4.2011 ותיעד שידור יצירות דרמטיות מוגנות (משחק כדורגל) אשר הוצג באופן ציבורי או באופן פומבי.
הנתבעת דחתה את טענות חברת צ'רלטון, וטענה כי לא הפרה את זכויות היוצרים ביצירה כלשהי.
לאחר צפייתו בסרטון שהוצג ע"י החוקר ושמיעת גרסאות הצדדים העדיף השופט ג'השאן את עמדת הנתבעת ובנה, וקבע בניגוד לאמור בתצהיר החוקר, כי אין כל תיעוד לעובדות האמורות בתצהירו וכי לא ברור כיצד תוכן הסרט תומך בגרסת התובעת. נקבע, כי אין כל תיעוד המתעד את באי העסק צופים במסך, אין כל תיעוד לשני מסכים המשדרים שידורי ספורט, אין כל תיעוד לאנשים היושבים וצופים בשידורי הספורט של התובעת, ואין כל תיעוד לאותם 16 מקומות מול מסך הטלוויזיה. האמור בתצהיר החוקר אינו נמצא בסרט , שהוגש כראיה.
ביהמ"ש: מדובר בשידור פרטי
השופט קבע, כי מדובר בבית עסק הפתוח לקהל הרחב, באחד מהכבישים הסואנים בחיפה. המסך אשר שידר את יצירות התובעת הותקן בכניסה לחנות, מעל שני מקררים, מול הקופה הניצבת אף היא בכניסה. נראה, כי נוכח הראיות שנשמעו, מטרתו של המסך היא לשמש את הקופאי. לא הוכח, כי ישנם כסאות במקום שמאפשרים לציבור הרחב לשבת ולצפות בשידורים, ולכל היותר, ציבור הלקוחות יכול להפנות את מבטו לעבר המסך, כאשר הוא עומד מול הקופה לצורך רכישת מצרך או תשלום תמורתו, או כאשר הוא עומד לצד הדלפק לצורך מילוי טופס טוטו (שאף עניין זה נמשך זמן קצר והוא דרוש ריכוז במילוי בטופס. כמו-כן נקבע, כי אלה שיושבים על כסאות מסביב לשולחנות– אשר נמצאים בעומק בית העסק, אינם יכולים לראות את המסך.
בנסיבות אלו, קבע השופט כי הוא מתקשה לראות בשידור המשחקים בבית העסק של הנתבעת כשידור פומבי , כי הוכח בפניו כי שמטרת הצבת המכשיר במקום היתה לצרכי הקופאי בלבד ולא לקדם את העסק או לשרת את הלקוחות, שישבו עמוק בתוך החנות ולא יכלו לראות את המסך שהוצב מעל שני מקררי גלידה, וכי המדובר איפוא, בשידור פרטי. קופאי רשאי להנעים את זמנו בצפייה או בהאזנה פרטית, ולא נראה, כי חוק זכויות יוצרים בא לשלול ממנו זכות זו.
לא ניתן לסווג את שידור המשחק כביצוע פומבי
לאור האמור, השופט ג'השאן קבע כי העסק לא הפר את זכות השידור הפומבי, בשל העובדה שלא הוכח כי התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לשם סיווגו של שידור המשחק כביצוע פומבי. בין היתר, נדחתה טענת התובעת לפיה די ביכולתו של לקוח להעיף מבט לעבר המסך ולראות את תוצאת המשחק כדי להוות שידור פומבי.
