בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתם של עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, המייצגים את הנתבעים - הבן והכלה של התובעת - וביטל את צו העיקול שניתן לבקשת האם על נכסי בנה הבכור ואשתו.
תחילתה של הפרשה בכתב תביעה לתשלום סך של למעלה מ- 8 מיליון ₪, שהגישה האם נגד בנה הבכור ונגד אשתו לבית המשפט לענייני משפחה. עם הגשת התביעה ביקשה וקיבלה האם צו עיקול על נכסיהם של הבן והכלה על מלוא סכום תביעתה.
בכתב התביעה נטען כי הבן, שהיה שותף בחשבונות של אמו, הוציא את כספים בחשבונות האם במשך 30 שנה.
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר - און, המייצגים את הבן והכלה, הגישו כתב הגנה ובקשה לביטול עיקול.
טענה לאי כשירות
עורכי הדין טענו, שהאם אינה כשירה לתבוע, הואיל והיא סובלת מדמנציה, חוסר התמצאות, בלבול ועוד.
עורכי הדין הסבירו, למשל, שהאם אינה זוכרת (בגלל מצבה היום) שהבן הוציא את הכספים מחשבונה לבקשתה של האם וכדי לממן את הוצאותיה השונות, רכישותיה, נסיעותיה לחו"ל, שיפוץ ביתה, ועוד. האם, אשר אינה זוכרת מה עשתה בכספה, טוענת כיום כאילו נגזלה ע"י בנה בכורה האהוב.
בדיון שהתקיים בפני ביהמ"ש, טען בא כוחה של האם, שהיא כשירה ויכולה להעיד. אלא שבחקירתה הנגדית הסתבר, שלתובעת אין מושג לגבי מה שכתוב בתביעה שהוגשה בשמה, היא אינה יודעת מהן טענותיה בכתב התביעה שהגיש בשמה עורך דינה, לא היתה מסוגלת להשיב על שאלות פשוטות, טענה שאינה מבינה כלום ממה שהוגש בשמה וטענה שאינה מבינה דבר. בחקירתה הנגדית הוכיחו עורכי הדין בר-און וכהן, שהאם אף אינה מזהה את עורך דינה, טענה שאין לה עו"ד כלל, וטענה שאינה מכירה כלל את בא כוחה.
האחים הם אלו שעומדים מאחורי התביעה
עורכי הדין בר-און וכהן הוכיחו, כי מי שעומד מאחורי התביעה – הם האחים של הנתבע, המתרעמים על היחסים החמים ששררו במהלך השנים בין הנתבע ואשתו לבין האם.
מונעים מקנאתם, נטלו האחים את האם המבולבלת והחתימו אותה על תביעה , בקשת עיקול ותצהירים, תוך שהם "שותלים עובדות" במוחה המבולבל של האם הקשישה, ומנצלים את העובדה שהתובעת אינה מבינה דבר.
עוד הוכיחו עורכי הדין בר-און וכהן, שבאותה דרך החתימו האחים את האם על העברה, ללא תמורה, של דירת מגוריה משמה של האם לשמם של האחים, תוך ניצול מצבה המבולבל של הקשישה.
השופט ארז שני קבע, שמעבר לכך שלא ברור כיצד "נזכרה" התובעת להגיש תביעה 30 שנה אחרי שלטענתה הוצאו הכספים (עוד כאשר היתה כבת 50), הוא מתרשם שהתובעת כלל לא היתה כשירה לחתום על תצהיר ולעמוד לחקירה נגדית. השופט שני קבע, שהאם לא סיפקה מענה ענייני כלשהו ורק חזרה, חזרה עיקשת, על משפט אחד שככל הנראה שונן מראש.
השופט שני מתח ביקורת על בא כוחה של האם, וקבע בהחלטתו: "מצופה גם מעורך דין להבין, מתי נמצא לו עד אשר יתקשה עד מאוד לתמוך בגרסה העובדתית שאותה הוא מאמת", וכן "מצופה מעורך דין להבין בחושיו, כי מדובר בעד המתקשה להעיד בשל בעיות הבנה וזיכרון".
ביהמ"ש מתח ביקורת
עוד קבע השופט שני, כי כאשר התובעת אינה יודעת לזהות אפילו את בא כוחה, ואינה יודעת מה טיב ההליך המתברר בבית המשפט – אין בנמצא גרסה עובדתית.
בשל מצבה העגום של התובעת, לא הסתיר השופט שני את פליאתו – כיצד העבירו האחים האחרים את דירתה של האם על שמם, וגם "היכן היו אותם ילדים במשך 30 השנה הנטענות בכתב התביעה" ?
השופט שני העביר ביקורת על באי כוחה של האם, וקבע : "לבי לבי לתובעת. שכן ההחלטה הטקטית שלא למנות לה אפוטרופוס מתנגשת מצח אל מצח עם שרואות עיני". וכן: "במצב רגיל לא הייתי מהסס בלפסוק הוצאות – ואולם, בהביטי בתובעת, לא מלאני ליבי לעשות כן".
בית המשפט קיבל היום את כל טענות עורכי הדין בר-און וכהן, וביטל את צו העיקול שהוטל על נכסיהם של בנה הבכור ואשתו, בסך של למעלה מ- 8 מיליון ש"ח, והמליץ לעתור למינוי אפוטרופוס לאם הקשישה.
