בניגוד לחלוקת רכוש אגב גירושין, הליך בו לרוב מי מבני הזוג לא נדרש לכל הוצאה כספית שהיא, הרי שמזונות הילדים, מהווים מעמסה כלכלית כבדה ביותר על פי רב על האב, שכן המדובר בתשלום חודשי קבוע שיכול להגיע עד כדי מחצית מהמשכורת ואף מעבר לכך.
במקביל להכרעה בעניין מזונות, בני זוג רבים מנהלים מאבקים משפטיים בעניין משמורת ילדיהם המשותפים, כשבשנים האחרונות בעקבות שינויים חברתיים, ומעורבותם של אבות בגידול ילדים מתגבש מוסד המשמורת המשותפת, כשהרעיון המרכזי העומד בבסיסו הינו המשך גידולם של הילדים על ידי שני הוריהם, זאת חרף משבר הגירושין.
למותר לציין, כי אב גרוש שהינו שותף פעיל בגידול ילדיו במסגרת הסדר של משמורת משותפת, נושא הלכה למעשה באופן השווה לאם אף בכל העלויות הכרוכות בגידול ילדיהם המשותפים.
למציאת עו"ד מזונות ילדים באינדקס משפטי
המסגרת המשפטית כפי שהייתה מקובלת עד כה, היא כי במקרים בהם נקבעה משמורת משותפת בוצעה הפחתה חלקית בשיעור של כ 25% מהיקף המזונות בהם חב האב לשלם לאם. כך לדוגמא, בהנחה כי לבני זוג שני ילדים משותפים והשתכרותם זהה, ונניח עומדת על כ 10,000 ₪ נטו מדי חודש, ישלם האב מזונות מופחתים בסך של כ 4,000 ₪ לידי האם.
התוצאה מובילה למצב אבסורדי, לפיו שתי משפחות חד הוריות להם ילדים זהים בתנאים זהים, האחת משתכרת סך של כ 6,000 ₪ לחודש והשניה 14,000 ₪ לחודש- חוסר צדק, כמובן...
שוויון בין ההורים
בפסק דין חדש ואמיץ ביותר, [תמ"ש 16785-09-12 שניתן ביום 11.12.13] טורף השופט יעקב כהן את הקלפים, וקובע ביחס למקרה בו השתכרותם של ההורים פחות או יותר זהה ונקבעה משמורת משותפת, כי: "כל אחד מההורים מחוייב בזאת לשאת בכל צרכי הקטינים, לרבות מזונם, ביגודם, מדורם, הוצאות החזקת מדורם, וכיוצ"ב, בעת שהותם של הקטינים עימו, עד מלאת להם 18 שנים".
כן ממשיך השופט כהן ומחייב את שני ההורים לשאת באופן שווה בכל ההוצאות הרפואיות, חוגים, שיעורי עזר וכיו"ב.
לביסוס פסק הדין, מביא השופט כהן ראיותיו הן מהדין העברי והן מהדין האזרחי.
דיני היושר
ההלכה היהודית אכן מטילה את חובת המזונות על האב. עם זאת, הערך השולט בכיפת דיני היושר של המשפט העברי מגולם בהוראה: "ועשית הישר והטוב". "דיני היושר של המשפט העברי יונקים מן הצורך להקהות חודו של דין וליצור בצידו תהליך שימתיק או יקציע את הזיזים והבליטות שבו...". (כב' השופט זילברג, "כך דרכו של תלמוד", עמ' 58).
"עשיית שימוש בדיני היושר של המשפט העברי תוביל בהכרח לכך שלא ניתן לחייב אב המשתכר פחות מהאם והמתגורר עם ילדיו במחצית הזמן, תוך נשיאה בכלל צרכיהם בעת היותם עימו, לשלם דמי מזונות הקטינים לאם המשתכרת כמוהו או יותר ממנו."
כלומר: גם הדין האישי למעשה מאפשר לחייב אם במזונות ילדיה, אם לא ממידת הדין, הרי שבית דין כופין גם על לפנים משורת הדין.
חוק המזונות
מעבר לכך מעיון וסקירת חוק המזונות מגיע השופט למסקנה המתבקשת מאליה ביחסים בין סעיפים 3 ל 3א לחוק המזונות - כלומר סע' 3 לחוק המזונות מחייב את האב במזונות ילדיו מכוח הדין האישי, (ההלכה היהודית המחייבת את האב לשאת במזונות ילדיו). עם זאת סע' 3א לחוק קובע, כי: "אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו".
ועוד: "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא"
כלומר: גם אם ההוראות הדין האישי אינן מחילות חובה על האם לשאת במזונות ילדיה, הרי שבנסיבות אלה נכנסת האם בשעריו של חוק המזונות, הקובע "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו.." – אדם באשר הוא אדם ללא הבדלי גזע דת ומין.
•הכותב הינו בעל משרד בוטיק לדיני משפחה ומקרקעין
