לפני מספר ימים פורסם, כי מספר נערים נחשדו באונס (rape) ילדה בת 12.
פרשת הנערים שנעצרו בגין קיום "יחסי מין" עם בת 12 (אונס סטטוטורי בהנחה שיש הסכמה) מעלה מספר שאלות המחייבות תשובה.
ראוי לציין, כי התירוץ/ההסבר הקבוע של העבריינים, בגין עבירה זאת הוא, כי הייתה להם מחשבה סבירה וראויה בנוגע לגיל של הילדה - מחייב הסבר מעמיק.
נשאלת השאלה, מה קובע החוק.
ע"פ החוק- קיום יחסי מין עם קטינה מתחת לגיל 14 הוא אונס.
עבירה פלילית היא מעשה בצירוף כוונה כך שבמקום שיש הסכמה.
בעבר, נחקרים שללו את הכוונה הפלילית לביצוע העבירה (כוונה מחייבת מודעות לגיל) בטיעון שהם חשבו שהילדה היא למעלה מגיל 14 (שעה שהם קטינים עם הפרש מסוים) או מעל לגיל 16 – בלי קשר להפרשים.
ההתייחסות של העבריין לעבירה הפלילית
במהלך השבוע האחרון, נשמעו בתקשורת חלק מההורים של העצורים השונים, שהסבירו שמדובר ב"ילדים" עצורים שקיימו יחסי מין בהסכמה. חלק מההורים הוכיחו ניתוק רגשי מושלם, וטענו שיש לבדוק את הנערה שהסכימה, הרבה יותר מאשר את בניהם.
אחרים חזרו לטיעון המוכר של עבריינים אשר מקיימים יחסים עם קטינות בנוסח:"חשבנו שהיא בת 17".
הפרדוקס:
ישנם שני סוגי אונס.
א. קיום יחסי מין עם קטינה מתחת לגיל 14.
ב. קיום יחסי מין ללא יסוד של הסכמה של הקורבן.
מדוע ההורים נותנים שרות רע לבניהם?
ההורים מתארים מציאות של נערה ש"נותנת" ב"הסכמה", וכי ילדיהם כמעט שלא יכולים לעמוד בפיתוי.
מצד שני, "הם חשבו שהיא בת 17", כך טענו חלק מההורים.
בהתאם לכך- הילדה מספקת שירות מיני לנערים – בהסכמה, וחוץ מההסכמה ישנה טעות במצב הדברים בייחס לגיל.
הבעיה היא פשוטה – אותם נערים אינם מכירים את הילדה די הצורך, אפילו אינם יודעים את גילה לראיה, ולא ממש ניהלו עמה יחסים.
הנערים לא שוחחו עם הילדה, אלא היא התרצתה מראש, פעם כמתנת יום הולדת ופעם ללא מילים.
במציאות שכזו מדובר באונס לכל דבר ועניין – הרי אם אין הנער לא קבל את הסכמתה של הנערה, אין להניח הסכמה.
כך יוצא, שבמקום שיהיה מדובר ביחסי מין כאשר האונס הוא סטטוטורי בלבד –האירוע הופך לאירוע של מין בלי הסכמה חופשית.
במקרה כזה, לא מדובר באדם כבן 40 ומעלה שאולי אין לו יכולת להעריך את גילה של הקטינה. לקטין בן 14 ברור לחלוטין מי היא בת 12 ומי בת 16 – הרי גילו שלו הוא סוג של אינדיקציה.
קבלת אחריות:
קבלת אחריות היא אירוע מיוחד. במיוחד בתיקי קטינים.
קבלת אחריות היא "קו פרשת המים" של תיקים פליליים רבים – מטרת המשפט הפלילי – במיוחד בתיקי נוער – היא לא רק להעניש את העבריין, אלא גם לחנך את הקטין ולהובילו להיות חלק מחברה.
כאשר אדם לא מפנים את הפסול במעשיו, וקובע שהקורבן אשם - יתכן שיש צורך להעביר את האיש בתוך תוכו של ההליך הפלילי – למרות כל הכאב שבכך -עבור עצמו ועבור הסביבה.
כאשר אדם שטוען לחפות (וברור שהיא לא מתקיימת), יש צורך באפקט החינוכי -במיוחד אצל קטינים. האפקט החינוכי יכול לבוא לידי ביטוי בכתב אישום.
וגם הפוך - אם אדם לוקח אחריות ומכה על מעשיו – זהו סוג של תיקון, של הבנה, ואז אפשר במקרים גבוליים להבין שההרתעה הושגה.
בנסיבות אלו ראוי לעיתים להפנים את הפסול ולא לחפש בעיתיות בקורבן.
