פרשה בעלת השלכות ציבוריות הנושאת פוטנציאל נפיץ לגבי התנהלות המשטרה, מתגלה בחלקה ונסתרת בחלקה בשל צווי איסור פרסום, בעניין קשריו של הרב פינטו עם בכירים במשטרה.
כפי שפורסם עוד בעבר, הרב יאשיהו פינטו נחקר בחשד שניסה לתת כספי שוחד לאשתו של תנ"צ אפרים ברכה, כיום ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה, ואז בכיר באגף החקירות והמודיעין במשטרה. השוחד ניתן, לכאורה, כדי לקבל מברכה פרטים לגבי חקירות שהתנהלו כנגד הרב. ברכה, הגם שהיה לפי הנטען מקורב לפינטו, דיווח על הדברים, ובעקבות זאת נחקר הרב פינטו בחשד וסנגוריו אף זומנו לאחרונה להליכי שימוע לקראת שקילת האפשרות של הגשת כתב אישום כנגדו. כפי שפורסם, אחת מטענות ההגנה של פינטו היתה כי סייע לברכה ולמשפחתו בעזרה כספית ואחרת בשל יחסיהם הקרובים ולפיכך אין מדובר במתן שוחד.
שאלות רגישות
הפרשה מעלה באופן טבעי לכותרות שאלות רגישות לגבי קשריהם לכאורה של בכירים במשטרה הנושאים בתפקידים רגישים ביותר במערכת אכיפת החוק עם רבנים בעלי כוח פוליטי.
ארביב - קבל טובות הנאה?
תפנית נוספת תפסה הפרשה עת פורסם לאחרונה כי סנגוריו של הרב פינטו מסרו ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מידע לפיו מקורבים לפינטו נתנו טובות הנאה לבכירים נוספים במשטרה לרבות בארה"ב. בין השמות הנזכרים- ניצב מנשה ארביב, כיום ראש יחידת להב 433 של המשטרה. ארביב מכחיש את החשדות, אך השעה עצמו מתפקידו כראש יחידת להב. פורסם, כי המידע נמסר על ידי סנגוריו של פינטו כאשר תנאי לחשיפה, אם יוכח המידע כנכון, הוא גניזת התיק נגד הרב פינטו. מחלקת חקירות שוטרים של המשטרה אישרה, כי נפתחה בדיקה בעניינו של ניצב ארביב, המייחס לקצין ולמי מבני ביתו קבלה לכאורה של טובות הנאה מגורמים המקורבים לרב פינטו. הפרטים עדיין חסויים תחת צו איסור פרסום.
לקיחת שוחד - עבירה חמורה
העבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 בחוק העונשין נחשבת כעבירה חמורה, שהעונש המרבי בגינה הנו עשר שנות מאסר. העונש המרבי בגין מתן שוחד הוא שבע שנות מאסר.
העבירה של לקיחת שוחד נושאת עימה קלון על פי רוב, ואף בפרקטיקה העונשים הנגזרים בגינה על ידי בתי המשפט הנם בדרך כלל עונשי מאסר בפועל. על חומרת הענישה עשויים להשפיע שיקולים, כגון: מידת בכירותו של עובד הציבור הנדון, היקף טובת הנאה המדוברת ועוצמת הזיקה שבין מערכת יחסי השוחד הנטענת לבין תפקידו של עובד הציבור.
ברור מאליו, כי כאשר מדובר בבעלי משרות כה בכירים בליבה של מערכת אכיפת החוק, נושאת פרשייה זו - ככל שתוכח - חומרה מיוחדת, אולם יש להיזהר ולהמתין עד לקבלת ממצאים בדוקים. מדובר בטענות של מי שנחקר כחשוד, ואשר אינן מקבלות אישור או שמוכחשות על ידי קציני המשטרה ולפיכך רב הערפל על הגלוי.
בעניינו של ברכה, טוען פינטו עצמו לכאורה כי דובר בהלוואות כספיות על רקע היכרות חברית, וממילא מבקש לשלול בכך את היסוד הנדרש לעבירת לקיחת השוחד, לפיו לצורך הרשעה בעבירה זו, על טובת ההנאה להילקח "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור. בעניינו של ארביב, לא ברור עדיין מה טיבה של טובת ההנאה הנטענת ופרטיה. ברם, נטילת שוחד על ידי ארביב לכאורה ממקורבים לפינטו, בוודאי שאינה מסייעת לפינטו, אלא מסבכת אף אותו או את מקורביו במסכת עבירות נוספת לכאורה של מתן שוחד.
מסירת מידע תמורת סגירת תיק?
אמנם כפי שפורסם, המידע נמסר או יימסר לכאורה בתמורה לסגירת התיק נגד הרב, הסדר הדומה במהותו להסדר עד מדינה, הגם שלא ניתן אישור שאכן נערך הסדר כזה. הסכם עד מדינה נערך בין המדינה לבין חשוד או נאשם שמעורבותו בעבירה משנית ביחס לעבריין העיקרי, כאשר המשטרה זקוקה לראיות, והתביעה סבורה כי האינטרס הציבורי מצדיק זאת. עדותו של עד מדינה מחייבת סיוע חיצוני שהוא תוספת ראייתית לעדות. ככלל, הסכם עד מדינה מאפשר סגירת תיק חקירה או מתן הקלות אחרות לחשוד בתמורה למתן עדות מפלילה, או סיוע אחר לגורמי אכיפת החוק.
פרשה בעלת חשיבות ציבורית גדולה
מקובל להניח, בדרך כלל, כי בהשוואה בין השניים - נותן השוחד מול מקבל השוחד - הנותן הוא העבריין המשני ביחס למקבל. ברם, אין הדברים נכונים תמיד כאקסיומה ואף עשויים להידחות כאשר מדובר בנותן שוחד הפועל כשיטה מול שורה של בעלי תפקידים שונים, שמעורבותו של כל אחד מהם צרה ומבודדת בהשוואה לסך מעורבותו הכוללת של הנותן. מכל מקום, מעמדו של נותן השוחד כמשני למקבל השוחד, במיוחד כאשר מדובר בעובד או עובדי ציבור בכירים, עשוי לפתוח פתח לכאורה להסדר בתמורה לחשיפה של פרשייה בעלת חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה, אף אם מוסר המידע מעורב בה לכאורה בעצמו.
