מתברר שלחופש הביטוי במקום העבודה יש כמה פנים. לפני כשנה נדרש בית הדין הארצי לעבודה לנושא חופש הביטוי במקום העבודה, מצדו של המעסיק. בפסק דין תקדימי בנושא התארגנות העובדים בחברת פלאפון, בית הדין קבע שלמעסיק יש אמנם זכות לחופש ביטוי, אבל היא מוגבלת ונסוגה אל מול זכויות העובדים לנסות ולהתארגן בפעם הראשונה. בית הדין נימק את המגבלה הזו באי השוויון הגלום ביחסי הכוחות שבין המעסיק לעובדיו ובחשיבותה של זכות ההתאגדות הראשונה.
האם יש להגביל את חופש הביטוי של המורים?
בימים אלה ראינו מעסיק שחושב שגם חופש הביטוי של העובדים צריך להיות מוגבל. בפרשת אדם ורטה מדובר בעובד שהביע את דעותיו האישיות במסגרת עבודתו. מעסיקיו של אדם ורטה בקשו ליישם את ההלכה של בית הדין הארצי בעניין פלאפון על יחסי המורים והתלמידים. כלומר: ההנחה היא שיחסי מורים ותלמידים אינם שוויוניים ולמורים השפעה על התלמידים, ולכן צריך להגביל את חופש הביטוי של המורים. מעסיקיו של אדם ורטה פעלו על סמך ההנחה כי חופש הביטוי של עובדיהם צריך להיות מוגבל על ידיהם, לפי הכללים שהם הגדירו.
הדיון החינוכי בשאלה האם אנחנו רוצים לעודד מורים להביע את דעותיהם האישיות ולא רק לדקלם את חומר הלימוד, בהנחה שמגוון המורים יציג מגוון של דעות ואף יעודד דיון, ישאר בצד כרגע. כן ישאר בצד הנתון, כי התגובה של מעסיקיו של המורה שהתבטא היתה תגובה משפטית של הזמנה לשימוע לפני פיטורים, תחת התמודדות עם השאלה הזו. ברמה המשפטית, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו על בסיס השקפתם. כלומר: החוק אוסר לפטר עובד או לפגוע בתנאי עבודתו על רקע השקפתו, לרבות השקפתו הפוליטית. וכאמור, החוק לא החריג מורים מתחולתו. אם הסיבה לשקילת פיטוריו של אדם ורטה היתה השקפתו, כשלעצמה, הרי שמדובר בהליך פסול ומנוגד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הגבלת חופש הביטוי צריכה להיות בחקיקה
הקביעה שעל מורים צריכות לחול מגבלות שלא חלות על עובדים אחרים לא יכולה להיות קביעה ערכית, אלא צריכה להיקבע בחקיקה, אם בכלל. לא בכדי החוק לא הגביל את חופש הביטוי של המורים, וספק אם הגבלה כזו תעמוד במבחן המשפטי אל מול הזכות הבסיסית לחופש הביטוי. לחילופין, לכל הפחות, המדיניות בנושא זה צריכה להיקבע על ידי משרד החינוך, ולא על ידי מי שמפעילים את בתי הספר ומעסיקים את המורים (מעסיקי המורים הם הבעלויות השונות, רשויות מקומיות, ארגוני הורים, וכו'). זהו נושא שלא צריך להיות נתון לשיקול דעת פרטני בכל בית ספר, אלא צריך להיקבע כמדיניות כלליות של משרד החינוך, במסגרת הסדרת נושא זכויות המורים ומנגד זכויות מעסיקיהם לסיים את עבודתם.
* הכותבת היא שותפה במשרד עוה"ד יגאל ארנון, ומתמחה בדיני עבודה.
