בפרשת מעילת הענק הנטענת כלפי עובדת חברת yes, פזית ולד, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות גניבה, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מס והלבנת הון.
לפי כתב האישום שהוגש נגד ולד, במשך 14 שנה האחרונות היא ניצלה את תפקידה כמנהלת חשבונות ב-yes ואחראית על תשלום לספקים כדי לגנוב מיליוני שקלים. כפי שפורסם (כלכליסט), ולד שינתה שמות של ספקים קיימים במערכת ופתחה ספק פיקטיבי חדש במערכות "רז בימוי והפקה", שלא סיפק מוצרים או שירותים ל-yes.
לפי החשד, ולד העבירה יתרות זכות מכרטיסי ספק אמיתיים לספק הפיקטיבי ורשמה לפקודתו צ'קים בגובה עד 90 אלף שקל כל אחד, שהופקדו בחשבון בנק ייעודי שפתחה ואשר נשא את שמה לפני הנישואים בצירוף שם הספק הפיקטיבי: "פזית מהלה – רז בימוי והפקה". כפי שפורסם, ולד כופרת באשמות המיוחסות לה.
היקף מעילה עצום
הנתון המרכזי הבולט בפרשה זו הוא היקף המעילה הנטענת, מעל ל-31 מיליון ₪.
ככל שהדברים יוכחו כנכונים, נשאלת השאלה כיצד התאפשרה מעילה בהיקף כזה, לכאורה על ידי עובד יחיד, ומדוע לא התקיימו בחברה מנגנוני בקרה ופיקוח שימנעו זאת. במערכות הבנקאיות ובשוק ההון מוכרים אמצעים למניעת שליטה בלעדית וחסרת פיקוח לאורך זמן של עובד יחיד על ניהול כספים, כדוגמת הוצאת העובד כל תקופה מסוימת לחופשה יזומה ללא התראה מראש, דרישת חתימות נוספות על ביצוע פעולות מעל היקפים מסוימים וכד'.
נדרשת: הפקת לקחים
על חברות גדולות כדוגמת yes, המספקות שירות לציבור, להפיק מכך לקחים ולמנוע פתח מפני מעילות בהיקפי ענק העלולות לאיים על איתנותה של החברה. הניסיון מלמד, כי שילוב של כהונה בתפקיד רגיש לאורך זמן, במסגרתו אחראי העובד באופן אישי לביצוע רישומים ופעולות פיננסיות, לעתים דווקא בשדרות הביניים של החברה ולא בהכרח בתפקידים ניהוליים בכירים אשר חשופים מטבע הדברים לביקורת רבה יותר - כל אלה פותחים פרצה למעילות פיננסיות העלולות להגיע להיקפים חריגים.
מעילות חמורות נוספות
בהקשר זה זכורה מעילת הענק של עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, שבוצעה בהיקף של כ-270 מיליון ₪, והביאה לקריסתו של הבנק. אלון נדונה אז לעונש חסר תקדים בחומרתו של 17 שנות מאסר. פרשה נוספת שניתן לציין מהעת האחרונה היא הרשעתו של גזבר קיבוץ שפיים, יהודה דורון, בגניבת כ-16.5 מליון ₪ מכספי הקיבוץ. דורון נדון ל-8.5 שנות מאסר.
פיקוח וגיבוש נהלים
הנושא ראוי לבחינה על-ידי גופים העוסקים ברגולציה של תאגידים ציבוריים וניהול חשבונאי וכספים כדוגמת רשות התאגידים שבמשרד המשפטים וכן המועצה הארצית של רואי החשבון. זאת לצורך גיבוש נהלים או עקרונות מנחים לצמצום החשיפה לסיכון פיננסי מפני בעלי תפקידים רגישים שיוגדרו, כדוגמת מנהלי חשבונות, חשבים וכד'. ראוי גם שהכנסת, באמצעות אחת מועדותיה, תיתן דעתה בנושא.
אחריות מנהלים בחברה – האמנם?
שאלה נוספת נוגעת לאחריות המנהלים בחברה ולמחדלם לכאורה מלמנוע את העבירות שבוצעו תחת עיניהם על ידי עובד שסרח. עם זאת, יש להבחין בהקשר זה בין הסקת מסקנות בהיבט הציבורי-ניהולי כנגד מנהל שהתרשל לבין הוכחת האשמה ברף הפלילי הנדרש. רשלנות של מנהל ולעתים אף רשלנות רבתי, אינן מבססות בהכרח תשתית לאשמות פליליות, הדורשות על פי רוב מודעות בפועל, ולו אף עצימת עיניים (כלומר חשד שהמנהל נמנע מלבררו), לביצוע העבירות על ידי העובד.
טיבן של עבירות מהסוג הזה, שהן נעשות על ידי עובד יחיד, או בין שותפי סוד ספורים שרק הם הנהנים מהתמורה הכספית האסורה, פרי המעילה, ומוסתרות מפני כל מי שאינו שותף לעבירה. לפיכך, והגם שהגישה אינה צריכה להיות "להעמיד את הש"ג בלבד", אין להסיק אוטומטית מסקנות כנגד מנהלים במישור הפלילי, ואת אחריותם במישור זה יש לבחון בזהירות ובכלים של המשפט הפלילי המיועדים לכך.
