ביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג (כב' השופטת פורר) דחה תביעת מזונות שהגיש גבר נגד גרושתו עבור ילדיהם, וזאת בטענה שמשך חיי הנישואין הרוויחה האישה פי שלושה מהבעל ועל כן היא זו שצריכה לשלם לגבר את מזונות ילדיהם שעה שהם מצויים במשמורת משותפת.
לא רק שביהמ"ש דחה את תביעת הגבר, אלא אף חייב אותו לשלם לגרושתו מזונות עבור שני ילדיהם בסך 4,000 ₪ לחודש, כן נדחתה תביעת הגבר למשמורת משותפת.
כידוע, מזונות ילדים נקבעים ע"פ הדין האישי של האב, ובמקרה של יהודים, ע"פ הדין העברי.
בדין העברי יש חובת תשלום מזונות על האב ואף עד גיל 6 חיוב אבסולוטי.
בימי קדם לא היה מושג של משמורת משותפת או חלוקת טיפול בין ההורים, היתה חלוקה הורית ברורה: האב יוצא לפרנס והאם מגדלת את הילדים ומטפלת במלאכות הביתה.
עם השנים, אותה חלוקה בין האם לאב השתנתה, וכיום אנו עדים לכך שבמשפחות לא מעטות, האם היא זו שמרוויחה יותר והאב נוטל חלק פעיל בגידול הילדים.
ולכן כשזוג כזה עומד להתגרש, טוען האב ובצדק רב, כי הוא רוצה להמשיך ולקחת חלק פעיל בגידול הילדים ולחלק באופן שווה את זמני השהות בין הצדדים לבין הילדים, ובאותו היחס מעוניין שגם המזונות יחולקו באופן שווה בין ההורים.
מה קובעת הפסיקה במקרה של משמורת משותפת?
אלא שפה טמונה הבעיה שלא רבים מודעים אליה: הפסיקה המחייבת קובעת, כי על אף הענקת משמורת משותפת, האב עדיין ישלם סכום מזונות (מופחת) לידי האם, על אף שהילדים איתו ואצלו מחצית מהחודש. כלומר: החיוב נשאר, אולם היקפו הצטמצם.
שיעור הצמצום נקבע בפס"ד מנחה שניתן בביהמ"ש המחוזי בחיפה, לפיו הופחת סך של 25% מסכום המזונות שהיה נפסק במידה שהמשמורת היתה מוענקת רק לאם.
מצב זה אינו מתקבל על הדעת ואנו עדים לכמה שופטים שמנסים לשנות את רוע הגזירה.
כב' השופטת פורר, (בתמ"ש 4881-10-12), קבעה במקרה אחר בו היו 3 ילדים אשר שניים מהם היו כמעט במשמורתו המלאה של האב ולגבי הבת התנהלו ההורים במשמורת משותפת, כי כל צד ישא בהוצאות הבית ואחזקתו כשהילדים אצלו, ואילו בהוצאות החינוך והרפואה ישתתפו ההורים בחלקים שווים. לגבי הוצאות הביגוד והנעלה, קבע ביהמ"ש, כי ההורים יממנו לכל ילד יחדיו סך של 700 ₪ לכל קטין במשך פעמיים בשנה.
ביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון (תמ"ש 16785-09-12) קבע במקרה של משמורת משותפת בו האם הרוויחה יותר מהאב, כי כל צד יממן את ילדיו בזמן שהם שוהים אצלו, ואילו בהוצאות החינוך (קייטנה, צהרון, חוגים וכו') וכן הוצאות רפואיות חריגות (טיפולים שאינם ממומנים ע"י קופת החולים) ישאו הצדדים בחלקים שווים.
בפסק דין זה סוקר ביהמ"ש את כל אותם פסקי דין שבהם אימצו השופטים גישה דומה לזו שהודגמה בפסק הדין, אשר עיקרה הוא מבחן כלכלי של הכנסות הצדדים.
"יש להגיע לדעתי עתה לתוצאה לפיה במשפחות בהן נחלקות כלל המטלות ההוריות בין שני ההורים בחלקים שווים, אין כל מקום לחיובו של האב דווקא בתשלום דמי מזונות לידי האם.
חיוב מי מההורים בתשלום דמי מזונות לידי ההורה האחר, בעת קיום משמורת משותפת, אמור להיעשות לדעתי רק באותם מקרים בהם מתקיימים בין ההורים פערים כלכליים משמעותיים אותם יש לאזן בזהירות רבה, אך ורק במגמה למנוע כל פגיעה בטובתם וברווחתם של הקטינים", נכתב בפסק הדין.
בפסק דין זה קורא כב' השופט י. כהן ליצור שוויון והתאמה בין ערכי החברה המשתנים לחוקיה, אם באמצעות חקיקה ואם באמצעות הפסיקה.
המגמה: מזונות לפי מבחן הכנסה
לסיכום, ניתן לומר כי המגמה המתפתחת היא, כי פסיקת המזונות במקרה של משמורת משותפת תהיה מושפעת ממבחן הכנסות ההורים וככל שאלה יהיו שוות או שהאם תרוויח יותר, כך יטה כב' ביהמ"ש להגיע למסקנה שכל צד יממן את הילדים שהם שוהים אצלו.
יחד עם זאת יש לציין, כי פסקי הדין שהוזכרו בכתבה, ניתנו בערכאה נמוכה (ביהמ"ש לענייני משפחה) שאינה מחייבת בתי משפט אחרים בבואם לפסוק בסוגיה ואף לא משמשים ככלל מנחה.
מקל וחומר רואים שהשופטים עצמם אינם כפופים לפסיקותיהם, וכי הם מפעילים שיקול דעת בכל מקרה המגיע לשולחנם ובוחנים את הנסיבות הספציפיות של הצדדים.
• עו"ד ומגשרת שירלי שדה, מתמחה בענייני משפחה, גירושין , ירושה, גישור.
