בשנים האחרונות, פתרון במסגרת גישור הולך ותופס תאוצה. מדובר בדרך חלופית להתדיינות בבימ"ש, שמאפשרת ליישב את הסכסוך ע"י גורם נייטרלי, שעוזר לצדדים להגיע להסכם.
הגישור נפוץ ומקובל בסכסוכים עסקיים, פוליטיים, בדיני משפחה (גישור במקרים של גירושין), ביחסי עבודה (מחלוקות בתוך מקום העבודה, בין ההנהלה לוועד העובדים) ועוד.
לפעמים הצדדים המסוכסכים כלל לא רוצים לעבור דרך דלתות בתי המשפט, והם פונים מיוזמתם למגשר, כדי לפתור את הסכסוך באמצעות גישור. במקרים אחרים, הסכסוך מגיע לפתחו של ביהמ"ש, והוא מפנה את הצדדים לגישור. ע"פ החוק, בהסכמת הצדדים ביהמ"ש רשאי להעביר תביעה לגישור. הסעיף קובע מה המגשר רשאי לעשות במסגרת הליך הגישור ומהן סמכויותיו. העומס המוטל על בתי המשפט הוא רב מאוד, ועל כן סכסוכים רבים מופנים לגישור.
מטרת הליך הגישור ויתרונותיו
המטרה של הליך הגישור היא לברר מהם האינטרסים של הצדדים המסוכסכים, כדי לזהות אינטרסים משותפים ולמצוא פתרון כולל שיאפשר להם לקיים יחסים תקינים או לעבוד ביחד בצורה טובה. במסגרת הליך הגישור, המגשר עוזר לצדדים להגיע להבנה והסכמה באמצעות שימוש במיומנויות של שכנוע ותקשורת פתוחה. ההליך הוא דיון ברוח טובה ונעימה, והמגשר לא כופה את הפתרון שהוא מציע על הצדדים לסכסוך. הצדדים הם אלו שמחליטים. כמו-כן, הצדדים יכולים להחליט בכל רגע ובכל שלב על הפסקת הליך הגישור, והמגשר לא יוכל למנוע זאת מהם.
הליך הגישור יכול להימשך מספר ישיבות זאת, לעומת דיונים בביהמ"ש, שיכולים לקחת פרק זמן ארוך בהרבה. מעבר לכך, הצדדים יצטרכו להמתין למתן פסק הדין, דבר שעלול לקחת עוד פרק זמן ניכר. יש לציין, כי מספר הישיבות שנקבע בהליך הגישור תלוי במסגרת הגישור, במודל, ובשאלה עד כמה הנושא מורכב.
בנוסף, המגשר יכול להיפגש עם כל צד בנפרד, ולהאזין לדבריו ולרצונותיו. זאת, בניגוד להליכים משפטיים או להליכי בוררות. על הדברים הנאמרים למגשר בישיבות הנפרדות יש חיסיון. המגשר לא יגלה אותם לצד השני. היתרון הגדול של פגישות נפרדות בא לידי ביטוי בכך שכל צד יכול לחשוף מידע שלא היה חושף בפגישה משותפת, וכך אפשר לרדת לעומק הדברים ולעלות על הנקודות הקריטיות והרגישות, ולנסות לקדם את הסכסוך כולו.
חשוב לזכור: הגישור מאופיין בראייה רחבה של האינטרסים של הצדדים, המגשר הוא נייטרלי, לא כופה את דעתו על הצדדים לסכסוך והצדדים מגיעים בעצמם אל הפתרון הטוב ביותר עבורם.
