ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א דן לאחרונה בתביעת התובע לבטל את הסכם הגירושין שבין אחותו הנתבעת לבעלה לשעבר – הנתבע, בטענה שהסכם זה הוא הסכם פיקטיבי שנועד להבריח רכוש מפניו כנושה של הנתבע.
לטענת התובע, הבקשה לאישור ההסכם נחתמה והוגשה לבית המשפט בעקבות הליכי הוצל"פ שהתובע נקט נגד הנתבע. התובע הוסיף וטען, כי הנתבעים עדיין נשואים ומתגוררים יחד, בדירתם המשותפת.
הטענה: ההסכם נועד להבריח נכסים
לדברי התובע, מדובר בהסכם פיקטיבי, שנועד רק להבריח נכסים ממנו כנושה של הנתבע, ותו לא.
התובע טען בתביעתו, כי הנתבע לקח את כל כספו, והשאירו ללא אגורה, וכל זאת כאשר התובע לא עובד לאחר תאונת עבודה, ואין לו כל הכנסה, ואילו הנתבעים "חוגגים עם משכורתו השמנה" של הנתבע 1, "ואף עושים צחוק" מהתובע "ע"י שימוש פסול במערכת להימנע מתשלום חובותיהם ו/או של מי מהם".
בנסיבות אלה, איפוא, ביקש התובע לבטל את הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין, שבין הנתבעים, וכן ביקש שביהמ"ש יורה על סגירת תיק ההוצל"פ של הנתבעת כלפי הנתבע, וביטול הסעדים הזמניים שמכוחו.
הנתבעים - אין ממש בתביעה
הנתבעים כפרו בתביעת התובע.
הנתבעת טענה, כי יש למחוק את תביעת התובע על הסף, וכי התובע בהיותו צד שלישי להסכם שבין הנתבעים, אינו זכאי לבקש ביטולו של הסכם הממון שעשו בני זוג, אשר קיבל תוקף פסק דין.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הסעד של סגירת תיק ההוצל"פ שפתחה כנגד הנתבע אינו בסמכות בית המשפט, ויש להורות על דחיית התביעה.
עוד טענה הנתבעת, כי אחיה התובע ממרר את חייה, וגומל לה רעה תחת טובה.
הנתבעת הוסיפה בהגנתה, כי לא ידעה שהתובע הילווה לנתבע כספים, שכן הנתבע נהג לצבור חובות שאין בידו לשלם.
לטענת הנתבעת, התובע ניצל מאחורי גבה את חולשתו של הנתבע להימורים, והתובע מפסיד מזה שנים רבות את כל כספו בהימורים. לטענתה, התובע ניצל את מצוקתו ומחלתו של הנתבע ורוצה לעשות עושר ולא במשפט.
לטענת הנתבעת, בינה לבין התובע יש חילוקי דעות קשים ומריבות מזה שנים, עקב התמכרותו של הנתבע להימורים.
לדברי הנתבעת, היא סבלה מנושי הנתבע, וחשבה להתגרש ממנו כבר לפני שנים, אבל הנתבע הפציר בה תמיד שיתקן את דרכיו. הורי הנתבע תמכו כל השנים במשפחה, והפצירו בנתבעת להישאר עם בנם, וכן יש להם ארבעה ילדים משותפים. לדברי הנתבעת, הסכם הגירושין לא פיקטיבי.
גם הנתבע הכחיש את טענות התובע, וטען כי הגירושין מהנתבעת לא היו פיקטיביים.
מעמד התובע
השופטת שפרה גליק דנה בשאלות מה מעמדו של התובע והאם הוא יכול כנושה, לדרוש ביטול הסכם בין הנתבעים, נוכח טענתו, כי הסכם זה הוא הסכם פיקטיבי.
" השאלה, האם יש לו זכות עמידה צריכה להיבחן בהיבט רחב יותר, האם יכול היה לעתור לביטול הסכם הממון שבין הנתבעים כסעד ישיר, אם היה "סתם" נושה? (היינו שאינו בן משפחה) ברור מאליו שהתשובה שלילית", קבעה השופטת בפסק הדין.
השופטת בחנה את השאלה האם הסכם הגירושין הוא הסכם פיקטיבי עקב העובדה שלא הייתה קודם תביעה, והשיבה בשלילה. השופטת פסקה, כי מהתשתית הראייתית נראה, כי משבר הנישואין בין הנתבעים היה אמיתי ומתמשך.
לאחר מכן בחנה השופטת האם הסכם הגירושין הוא פיקטיבי על פי תוכנו, וגם בעניין זה דחתה את טענות התובע.
כן דחתה השופטת את טענת התובע, כי ישנם "אותות מירמה" מובהקים, המתייחסים להסכם הממון של הנתבעים, והעם עצם זה שהנתבעים מוסיפים להתגורר יחד.
השופטת קבעה, שהנתבע אמנם בא לבקר הרבה את ילדיו, אך היא לא שוכנעה שהנתבעים מתגוררים יחד.
לאור האמור, השופטת הגיעה למסקנה שהקרע בין הנתבעים היה ממושך ומשמעותי, הצדדים התגרשו ודרכיהם נפרדו, ואין מאום בטענות התובע.
לא הוכחו אותות מרמה
" התובע לא הרים את הנטל הראייתי להוכיח "אותות מירמה" באשר להסכם הגירושין שבין הצדדים, ולא שוכנעתי כי הסכם זה נעשה, כדי להבריח רכוש מן התובע, או רק כדי להבריח רכוש מנושים אחרים... העברת הזכויות בדירה לנתבעת הייתה אמיתית והקרע היה אמיתי", כתבה השופטת בפסק הדין.
בסיכום, התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות התביעה כולל שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.
(ר.ק נ' ד.ב.)
