בימ"ש לענייני משפחה בת"א דן לאחרונה בתביעת התובעת לאכיפת הסכם מתנה בו התחייבו הוריה הנתבעים כלפיה. נדרשה הכרעה גם בתביעה נגדית של ההורים נגד בתם להצהיר שהתחייבותם למתן מתנה בטלה.
לטענת הבת, יחסיה עם הוריה, ידעו עליות ומורדות וכאשר במהלך השנים – כאשר היחסים היו רגילים ותקינים, הוריה התחייבו כלפיה בעל פה כי יתנו לה במתנה דירה שהייתה בבעלותם. לטענתה של הבת, בסופו של דבר ההורים קיימו את התחייבותם וחתמו עימה על הסכם מתנה, במסגרתו ניתנה הדירה במתנה לבת. במעמד חתימת הסכם המתנה, חתמו ההורים גם על ייפוי כוח בלתי חוזרים לטובתה, וכן על תצהיר העברה, ועל טפסי דיווח והצהרות למס שבח.
[באדיבות אתר הרשות השופטת]
טענת הבת: המתנה הושלמה
הבת טענה, כי ההורים מסרו לה עם חתימת ההסכם את מפתח הדירה, ובכך נשלמה לטענתה מתנת הוריה כלפיה.
בתביעתה, טענה הבת כי היא זכאית לרישום הזכויות בדירה על שמה, "ולהכרה בה כבעלת הזכויות המלאות בדירה".
הבת הוסיפה בתביעתה כי על אף המתנה, הזכויות בדירה לא נרשמו על שמה עד מועד הגשתה של התביעה, והיא הבינה כי הוריה מנסים להתחמק ממילוי התחייבותם.
לטענת הבת, היא לא עברה להתגורר בדירה, כיוון שסוכם עם הוריה שמעברה להתגורר בדירה יהיה רק עם פינוי השוכר שהיה בדירה, ולאחר שהדירה תשופץ, ולטענתה על הוריה היה להעביר אליה את דמי השכירות בדירה, כדי שהיא תוכל לממן את מגוריה החלופיים בדירה השכורה בה התגוררה.
הבת טענה בתביעתה, כי מכיון שהשוכר פינה את הדירה, וחרף העובדה שהוריה לא ביטלו עימה מעולם את הסכם המתנה, ההורים שיפצו את הדירה בעצמם ואף החליפו את המפתח ובכך גילו דעתם שאין בכוונתם לקיים את הסכם המתנה.
לטענת הבת, היא זכאית לאכיפת הסכם המתנה גם נוכח ויתור ההורים על זכות החזרה מן המתנה, במסמך ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
ההורים: הבת סחטה ואיימה
ההורים טענו מנגד, כי מזה שנתיים שוררת ביניהם לבין בתם מערכת יחסים עכורה "מחמת התנהלותה של הבת, בכלל כמו גם התפרצויות זעם כלפי הוריה בפרט".
ההורים טענו שבתם היא אם חד הורית, ולפני כשנה, הם ניסו לקרב אליהם את הבת ואת בנה "על מנת להשיב אותם אל חיק המשפחה". לטענת ההורים, הבת חזרה לסורה, סחטה אותם מבחינה כספית ואיימה עליהם.
ביהמ"ש: המתנה לא מותנית
השופטת שפרה גליק קבעה, כי כתבי הטענות מעלים סיפור עגום על יחסים עכורים בין הורים לבתם. "בנסיבות אלה גם הצעות הפשרה שהצעתי לצדדים העלו רק חרס, וחבל שכך", הוסיפה השופטת.
השופטת דנה בשאלה, האם החוזה שבין ההורים לבת הינו חוזה מתנה (כטענת הבת) או חוזה מתנה על תנאי (כטענת ההורים), וקבעה כי מתוכן החוזה עולה כי מתנת ההורים לבתם היא עצמאית ובלתי מותנית.
עוד נקבע, כי ההורים לא היו רשאים לחזור בהם מהתחייבותם לתת את המתנה לבתם, על פי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, עקב ויתורם, מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר על זכותם לבטל התחייבותם.
נקבע - ההורים היו רשאים לבטל את המתנה
באשר לשאלה, האם ההורים היו רשאים לבטל התחייבותם למתנה עקב התנהגות מחפירה נטענת של הבת, נקבע כי בכל הנסיבות הבת נהגה בכפיות טובה שיש בה לבדה התנהגות מחפירה כלפי הוריה ולפיכך ההורים זכאים לבטל את חוזה המתנה.
בנסיבות העניין, הוחלט שלא לפסוק הוצאות.
(תמ"ש 3522-03-13 ר.כ נ' ס.ק.ס)
