שוב התקשורת דיווחה בהרחבה על אירועי רצח מזעזעים שאירעו לפני מספר ימים. אב רצח בדקירות סכין את ילדיו, בתו (12) ובנו (10), בביתם במושב ישרש. שוב אירוע בו הורה נוטל באכזריות את חיי ילדיו על לא עוול בכפם. מדובר ברצח מתוכנן המשלב טירוף ורוע.
המניע לרצח: נקמה באם
..."האם התריעה שהאב יפגע בהם", בעבר האב איים על גרושתו: "אם הילדים לא איתי יום בשנה את לא תהיי איתם יום בחיים"....- לקראת חצות הגיע החשוד לתחנת המשטרה ברמלה מגואל בדם ואמר: "רצחתי את ילדי". השוטרים מיהרו לבית מגוריו ומצאו את הילדים ללא רוח חיים. לדבריו, הוא רצח אותם כדי "שלאמא שלהם ייגמרו החיים".
מניעת רצח ומקרי אלימות
סוגיית מניעת ה"רצח" הבא או אירועי אלימות הפוגעים בילדים הינה סוגיה מורכבת ביותר. הרצח הברוטאלי של ילד מעורר תגובות ציבוריות נזעמות. הציבור מבקש לדעת מה נעשה כדי למנוע את המעשה ומדוע לא הגנו על הילד. חלק גדול מהזעם מופנה אל הכתובת של שירותי הרווחה, הנתפסים כמי שתפקידם למנוע אירועים כאלה.
הערכת מסוכנות
אולם, תהליכי הערכת מסוכנות כלפי אלו שנחשדים כמסוכנים, בעייתיים. חשוב לזכור, שבסופו של דבר מדובר בהליך של הערכת מסוכנות קלינית. קשה מאד לנבא התנהגויות בלתי צפויות של אנשים ופעמים רבות ניתן להצביע על המסוכנות רק בדיעבד, לאחר שעבירת האלימות בוצעה. במקרים אלו הסביבה תתייחס להתנהגויות שקדמו לאירוע התקיפה כהתנהגויות מוזרות אשר היו צריכות להדליק נורה אדומה.
קיימת השערה שטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי המתמקד באיתור וטיפול בדחפים ובמניעים התוקפניים של הנבדק יוכל לסייע לרסן דחפים אלו ולהפחית את הסיכון להתנהגות אלימה בעתיד.
מהם מאפייני הורה רוצח?
הכותב סבור, כי רצח של ילדים הוא תופעה נדירה, ולכן קשה עד בלתי אפשרי למנוע מקרים כאלו. מאפייניו של הורה רוצח, על פי מחקרים, הם אנשים שחווים זעם על הפרידה ומעוניינים להעניש או/להתנקם בבן/בת הזוג על ידי נטילת חייהם של הקרובים לו/לה ביותר. לעיתים הם סובלים מדיכאון או מאישיות אימפולסיבית. מדובר באנשים שלא מצליחים להתמודד עם כעס ועם תסכול.
הסיווג הקיים של רוצחי הילדים אינו מהימן, ורצח ילד בדרך כלל אינו משקף רצף של אלימות אשר מתחיל מטיפול הורי כושל דרך הזנחת הילד וסופו ברצח. רצח ילדים הוא נדיר (למרבה המזל) ואינו אירוע תדיר מספיק כדי להעריך נכון את יעילותם של שירותי הרווחה ולהשפיע על מדיניותם.
לא כל התנהגות אימפולסיבית מובילה לרצח
הטענה שכל גבר שיש נגדו תלונות על התנהגות אלימה ואימפולסיבית כלפי אשתו, ושיש לו קושי להתמודד עם פרידה, כעס ותסכול, הוא "רוצח פוטנציאלי", מופרכת.
מדובר בפרופיל אישיותי המתאים להרבה אנשים בחברה ומדובר בפרופיל אישיותי מאוד רחב ולא מדויק. ממחקרים עולה שלחלק מהאבות שרצחו את ילדיהם, אין כל היסטוריה של אלימות או עבריינות אחרת, ואף אין עדות לשימוש בסמים או באלכוהול.
לאחר מעשה, מאוד פופוליסטי לומר כי ניתן למנוע את הרצח הבא וכי הכתובת היתה על הקיר, אך הכתובת היתה על הקיר בכל כך הרבה מקרים שלא מסתיימים ברצח, ולכן הטענה שניתן היה לחזות מראש את רמת המסוכנות היא בעייתית.
הסדרי ראייה וסרבנות גט
אל מול אותם מקרי רצח מזעזעים, עומד הרוב המכריע של המקרים, בהם אבות נורמטיביים לחלוטין נלחמים על זכותם לשהות עם ילדיהם, ומהצד השני ישנן נשים סרבניות או כאלו שדורשות להגביל ולצמצם את הסדרי הראייה. מערכת המשפט נדרשת לבחון היטב כל מקרה לגופו ולהחליט באילו מקרים קיימת סכנה אמיתית ובאילו מקרים הופכים הילדים לכלי ניגוח בהליך הגירושים, מבלי שנשקפת סכנה כלשהי מצד האב.
כיצד ניתן בכל זאת לנסות למנוע את המקרה הבא?
כאמור, לצד התגובות הרגשיות העזות שמעורר בציבור כל אירוע של רצח ילדים בידי הוריהם וההסברים המלומדים שמוצעים אודות מצבם הנפשי של הורים אלה (ולרוב בידי אנשי מקצוע שלא בדקו אותם כלל), יש הסבורים כי אילו היו מזהים מוקדם ומראש את התסמינים הפסיכיאטריים, ניתן היה אולי למנוע את המעשה הנורא.
מאחר שהניסיון הכללי מראה כי לא כל הורה אשר לוקה בנפשו פוגע בילדיו או הורג אותם, ראוי לחפש הבנה מעמיקה יותר של המארג הפסיכודינאמי הייחודי של הורים אלה, מעבר לקטלוג סתמי של תסמיניהם הפסיכוטיים או מניעיהם הסוציומטיים, אם ברצוננו לזהות בצורה טובה יותר הורים שנמצאים בסיכון להמתת ילדיהם.
לצורך זיהוי התסמינים הפסיכוטיים שהיו קיימים ופעלו בזמן ביצוע המעשה, חייב להתבצע מחקר במטרה לברר כיצד הבעיות הפסיכודינאמיות והאישיותיות של ההורים היו יכולות לתרום למעשה. רק התבוננות מעמיקה אל תוך נבכי נפשו של רוצח ילדיו, יכולה אולי להסביר כיצד יכול הורה לבצע מעשה נורא זה של רצח ילדיו.
המניעה צריכה להתבסס, על זיהוי אותם הורים שאוצרים בקרבם אלימות מודחקת לפני קריסת המשאבים הפסיכולוגיים שלהם. מכאן שיש לזהות, או לפחות לנסות ולזהות, אותם אנשים אשר הטראומות, האובדנים והחסכים הרגשיים האחרים שעברו בילדותם הפכו אותם לרגישים להפרעות נפשיות ולבלתי מסוגלים לפתח יחסי אובייקט תקינים, וכהורים הם יכולים לפתח אפיזודות פסיכוטיות ולהפעיל אלימות קשה כלפי צאצאיהם, שעימם אין הם מסוגלים לפתח יחסי הורה-ילד תקינים. בהורים אלה, חוסר היכולת לווסת את עוצמת הרגשות מסיר את המחסום הפסיכולוגי הסופי מפני רצח ילדיהם.
הערכת מסוכנות קלינית שתתבסס על זיהוי המאפיינים וגורמי הסיכון, יחד עם הבנת המנגנונים להשפעתם, עשויה, בשימוש זהיר ומושכל, לשמש אנשי מקצוע בתכנון ויישום תכניות למניעה ואיתור מוקדם של הילדים והמשפחות.
שיתוף פעולה בין המערכות המטפלות
עם זאת, כדי להפיק תועלת מהידע שיתווסף אודות גורמי הסיכון, נדרשת אינטגרציה של חלקי המידע על אודות הילד, המשפחה והקהילה, ומתחייב שיתוף פעולה בין המערכות המטפלות ואנשי המקצוע הפועלים בהן.
מטרת ביצוע המחקר וגיבוש פרופיל האישיות של המבצע, היא לאפשר יצירת רשת ביטחון להגנה על ילדים בסכנה בקהילה ולקדם את שיתופי הפעולה והעברת המידע בין אנשי המקצוע השונים, כדי לצמצם ולמנוע הישנות פגיעות חמורות ומקרי רצח של ילדים בתוך המשפחה, ולהבטיח מתן טיפול מתאים לילדים ולמשפחותיהם.
