"עזבון" הוא סך כל רכושו של אדם הנשאר אחרי מותו – רכוש קיים, חובות וזכויות קיימות ועתידיות. עזבון הוא סך כל הרכוש העובר מדור אחד (המת) לדור אחר (היורשים).
טוב וחשוב לחסוך כספים במסגרות שונות. אנשים חוסכים כספים או דואגים לדור העתיד שלהם באמצעות מנגנונים כספיים שונים כמו למשל קרנות פנסיה, ביטוחי חיים או קופות תגמולים וכד'. בעת שאדם יוצר מנגנון כזה לטובת עצמו ולטובת הקרובים לו, הוא מתבקש בדרך כלל לציין "מוטבים". מוטבים הם אלה שייהנו מן הכספים לאחר מותו של החוסך.
סעיף 147 לחוק הירושה - מה קובע הסעיף?
למעשה, מנגנונים אלה מהווים מכשיר להעברת הון מדור לדור, בדיוק כמו צוואה או צו ירושה. אבל - לפי סעיף 147 לחוק הירושה " סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה-ביטוח, על פי חברות בקופת-קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".
משמעות הסעיף היא, שאדם שחוסך בביטוח חיים או בקופת גמל או בקרן פנסיה ומנגנונים כאלה, צריך להיות מודע לכך שהכספים המצטברים שם אינם חלק מעזבונו. כלומר: כספים אלה אמנם יעברו לאחר מותו ובגלל מותו לאנשים אחרים, אך לא יחול על העברתם חוק הירושה. תחולנה ההוראות שיש בתקנונים של המנגנונים האלה (תקנוני קרנות פנסיה למשל) או בחוזה (חוזה הביטוח עם חברת ביטוח החיים).
בדיקת רשימת המוטבים
מכאן נולדת חובה - שבעת שאדם בוחן את נושא ירושתו לאחר מותו, עליו לבדוק גם מה קורה לגבי כספים שנחסכו ונצברו במסגרת אותם מנגנונים כספיים: האם קבע מוטבים מסויימים? או – האם הורה כי על כספים אלה תחול צוואתו? או האם הורה בכתב, שכספים אלה יעברו לפי חוק הירושה ליורשיו כפי שיהיו בשעת פטירתו. בהתאם עליו לשקול האם לערוך צוואה או להסתפק בהוראות החוק. כמו כן עליו לבדוק את רשימת המוטבים ולוודא שני דברים:
ראשית - שרשימת המוטבים בכל מנגנון כזה אכן משקפת את רצונו האמיתי לגבי מי יקבל את הכספים האלה.
שנית – לוודא שרשימת המוטבים נכונה ומדוייקת הם מבחינתם שמות והן מבחינת מספרי זהות.
כשנופל פגם - הבחינה תהיה דומה לבחינת הוראות בצוואה
במקרים מסוימים השופטים קבעו, שבגלל הדמיון בין המנגנונים הנ"ל לבין צוואות – בהיותם כלים להעברת רכוש מדור לדור – הרי שכשמתעורר ספק לגבי רצונו של המנוח, יש לבחון את ההוראות בדבר מוטבים שנקבעו במנגנונים הללו בדומה לבחינת הוראות בצוואה. הבחינה היא: האם הוראת המוטבים במנגנונים הכספיים אכן משקפת את רצונו האמיתי של המנוח. כך נקבע בפסקי דין של בית המשפט למשפחה במחוז תל-אביב. כך גם נקבע בדעת יחיד של שופטת עדנה ארבל בבית המשפט העליון. חשוב לציין, כי אין הלכה חד משמעית של בית המשפט העליון בעניין זה.
הרצון האמיתי של המנוח
במקרה אחד שהגיע לבית משפט השלום בחיפה, נמצא שאדם השאיר אחריו כספים במסגרת ביטוח חיים. אחת המוטבות בכספים הוגדרה בשמה המפורש וגם בתוארה "אשתו". אולם, בשעת פטירתו כבר היה המנוח גרוש מאותה אשה משך שנים רבות. למעשה בשעת פטירתו היה נשוי לאחרת. שתי הנשים נאבקו על הכספים וחברת הביטוח בקשה מבית המשפט להכריע למי מגיעים הכספים. כדי להכריע בעניין, בית המשפט הכריע לאחר שבצע שתי בחינות:
בחינה אחת - בית המשפט בחן את הנסיבות שסביב ירושת המנוח כמו שבוחנים רצון של עושה צוואה. הוכח לבית- המשפט שהמנוח עסק בנושא ביטוח חייו מספר פעמים בהזדמנויות שונות. וזאת בעת שהיה נשוי לאשה השנייה, ואף על פי כן לא שינה מהוראת המוטבים. כלומר: היו למנוח מספר הזדמנויות לשנות מהוראת המוטבים, אך הוא לא שנה אותה. המנוח לא שנה את ההוראה על אף שהמוטבת הרשומה כבר לא היתה אשתו למעלה מ-20 שנים. בית המשפט הסיק מכך שאם המנוח לא שינה את הוראת המוטבים, למרות הזדמנויות שהיו לו, אכן קביעת הגרושה כמוטבת שקפה את רצונו האמיתי של המנוח.
השם המפורש הוא העיקר
בחינה שניה - בית המשפט בדק את הכתוב בהוראת המוטבים. בית המשפט פסק ע"פ הלכה פסוקה של בית המשפט העליון משנת 1974 , לפיה: כאשר מוטב הקבע בשם מפורש ובתואר, התואר הוא הטפל והשם המפורש הוא העיקר. מכאן – שעל אף שהמוטבת תוארה כאשת המנוח ונרשם גם שמה המפורש, בית המשפט התעלם מתוארה כאשת המנוח (כי היתה גרושתו) והתמקד בשמה המפורש של אותה אשה. בית המשפט ראה בשם המפורש כראיה לרצונו האמיתי של המנוח בקשר לכספים אלה.
התוצאה היתה – הגרושה ששמה נקוב כמוטבת זכתה בכספים. האלמנה לא קבלה כספים אלה.
טיפ לסיום: על כל אדם המחזיק ביטוח חיים, קרן פנסיה, קרן תגמולים וכד', לבחון מעת לעת את רשימת המוטבים ולראות האם היא משקפת את הרצון האמיתי שלו והאם מה שנמצא ברשימה, מדוייק.
