בני זוג צעירים התחתנו. נולדו להם שני ילדים, בן 8 ובת 3 ואז עזב הבעל את הבית.
המיוחד בסיפור הזה הוא, שכשנתיים לפני עזיבתו של הבעל את הבית, בני הזוג רכשו במשותף דירה, ורשמו אותה בחלקים שווים על שם שניהם. הכסף לדירה הגיע כמעט כולו מדירה שהיתה רק של האשה עוד מימי רווקתה (דירה אותה קיבלה מתנה מאמה).
בני הזוג לא ערכו הסכם ממון. כשהגיע העניין לבימ"ש לענייני משפחה בקריות, טענה האשה כי בשל התנהגות הבעל, היא חוזרת בה מהמתנה שהעניקה לו, כלומר: השקעת מלוא תמורת דירת רווקותה בדירה המשותפת.
עוד טענה האשה, כי אם אי אפשר לבטל את המתנה בדיעבד, בכל זאת בימ"ש רשאי וצריך לקבוע שכל הדירה שייכת לה שכן כך מחייב הצדק.
בימ"ש לענייני משפחה, קיבל את טענת האשה בחלקה.
הוכח בביהמ"ש, כי האשה השקיעה את כל רכושה בדירה ואילו הבעל לא הביא מאום ממקורותיו הפרטיים. ולא זאת בלבד אלא שהאשה אף שיפצה הדירה מכספה הפרטי, זאת בטרם נכנסו בני הזוג להתגורר בדירה.
ביהמ"ש: לא ניתן לבטל את המתנה
למרות זאת, קבע ביהמ"ש, כי על פי החוק לא ניתן לבטל את המתנה שהעניקה האשה לבעל.
עם זאת, ביהמ"ש היה נחוש למצוא דרך לעשות צדק כלכלי בין הצדדים.
לשם כך עשה ביהמ"ש שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון אשר קובע, שניתן לחלק את הרכוש באופן לא שוויוני בין בני הזוג לשם עשיית צדק.
במקרה הנוכחי ביהמ"ש קבע בפסק הדין, כי יש לחלק את הדירה כך שהאשה תקבל 65% מהזכויות בדירה, ואילו הבעל יקבל 35% מהדירה.
שני הצדדים, גם האשה וגם הבעל, לא היו מרוצים מפסה"ד, והגישו ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה.
האשה חזרה וטענה, כי יש לפסוק כי כל הזכויות בדירה הן שלה, ואילו הבעל ערער על כך שנפסקו לו רק 35% מהזכויות בדירה, שכן לטענתו, יש לחלק את הדירה על פי הרישום בלשכת רישום המקרקעין, כלומר 50% לכל צד.
ראיון וידאו: עו"ד הדרה מטר - על חשיבות עריכת הסכם ממון כשהקשר מתהדק
הדירה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים
בערעור שנדון בפני 3 שופטים בביהמ"ש המחוזי בחיפה, סברו השופטים כי על פי החוק, כאשר דירת מגורים משותפת נרשמת על שם שני הצדדים בחלקים שווים, ואין הסכם ממון שקובע אחרת, אין זה משנה כיצד נרכשה ו/או מומנה הדירה והיא שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.
מטרת הסכם ממון
הסכם ממון נועד בדיוק בשביל זה – ההסכם מאפשר להביא בחשבון נסיבות ספציפיות לכל זוג, למשל: צד אחד הביא את כל רכושו לקשר או שצד אחד הביא את ירושתו בעוד שלשני עדיין צפויה ירושה, או שלצד אחד יש עתודות כלכליות גבוהות יותר.
הכוונה בהסכם ממון היא, ששני בני הזוג יוכלו לנהל את חייהם בהתנהלות רגילה בבטחה, לקנות נכסים, למכור אותם או להשכירם, מבלי חשש מה יקרה בעתיד אם חס וחלילה יחסיהם יעלו על שרטון.
שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון – האם אפשרי?
יחד עם זאת, באשר לאותו סעיף 8 לחוק יחסי ממון המאפשר לבימ"ש במקרים שנראה לו נכון וצודק לחלק את הרכוש המשותף אחרת ולא מחצית מחצית, בימ"ש המחוזי סבר שלא ניתן לעשות שימוש בסעיף זה במקרה הנוכחי שבו האשה נתנה מתנה לבעל בכך שהדירה נרשמה גם על שמו.
הסיבה היא, שנכסים שהתקבלו במתנה או בירושה הם לא חלק מהרכוש המשותף שהוא בר-איזון לפי חוק יחסי ממון.
לכן, אם הנכסים שניתנו במתנה הם לא חלק מהנכסים בני האיזון, אז חוק יחסי ממון וההסדר החלוקה הלא-שוויונית לא חל עליהם כלל, כך שסעיף 8 לחוק לא יכול לעזור לעשות צדק במקרים שכאלה, עם כל הסימפטיה של ביהמ"ש.
הואיל וכך, ידיו של בית המשפט כבולות ואין אפשרות לביהמ"ש, אלא להורות על חלוקת הדירה בין בני הזוג לפי הרישום, כלומר: 50%, 50% .
אין להשתמש ב"אשמה" בהקשר של פירוק הנישואין
ביהמ"ש המחוזי דחה מכל וכל את טענת האשה, לפיה הבעל הטעה אותה והציג מצג שווא של הטעיה, שכן פחות משנתיים לפני רצונו להתגרש, דאג לכך שהיא תמכור דירתה שלה ותרכוש יחד עמו דירה משותפת.
זוגיות מטבע הדברים היא דינאמית. אין קשר בין מי שאשם בפירוק הנישואין (אם בכלל יש מקום לקביעה שכזו), לבין חלקו ברכוש המשותף.
ביהמ"ש סבר, כי אין להעניש אדם על חלקו בפירוק היחסים ע"י סנקציות כלכליות במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
אמנם, במקרים מסויימים ניתן לראות באחד מבני הזוג כנושא באחריות גדולה יותר לפירוק היחסים מזו שנושא בה השני, אך יש קושי לדבר בהקשר זה במונחים של "אשמה". פירוק הנישואין הוא תוצאה של נסיבות מורכבות. אף מעשה קיצוני של בגידה, לא הופך את אחד מבני הזוג לאשם הבלעדי, המצדיק הענשתו ע"י הקטנת חלקו ברכוש המשותף.
בימ"ש המחוזי התייחס גם לעצם האפשרות שהחוק מאפשר לחרוג מחלוקה שוויונית למען הצדק, כאשר מדובר בדירת מגורים משותפת.
על פי פסק הדין, כאשר מדובר בדירת מגורים משותפת, החוק לא מאפשר לעשות שימוש בסעיף החלוקה הלא שוויונית, והדירה המשותפת תתחלק תמיד 50% על פי הרישום, אלא אם בני הזוג ערכו הסכם ביניהם.
המסקנה - חשיבות עריכת הסכם ממון
זאת אם כן התשובה לשאלה מדוע נחוץ הסכם ממון. לפעמים העוול זועק, וביהמ"ש רוצה להושיט יד לאחד הצדדים, אך החוק כובל את ידיו.
הסכם שבני הזוג היו עורכים בטרם רכישת הדירה המשותפת, הקובע כיצד תובטח דירת האשה (מימי רווקתה) במקרה של פירוד, היה מגן על מי שמביא דירה לנישואין, ולא יוצר ציפייה לא סבירה אצל בן הזוג השני.
במאמר מוסגר יצויין, כי ניתן להציע לבני זוג בסיטואציה דומה, לשקול חלוקה של חצי חצי בדירה , אך זאת רק לאחר מספר מסוים של שנות נישואין. זאת כמובן אופציה אחת מיני רבות כיצד להתייחס לעניין בהסכם ממון, שמתייחס גם לשיקולי צדק.
עוד בנושא:
