מקובל לחשוב שמאז חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (חוק יחסי ממון), נכסים שרכש אחד מבני הזוג בטרם הנישואין ונרשמו על שמו, אינם נכללים במסת הרכוש העומדת לחלוקה בין בני הזוג במועד פירוק התא המשפחתי. כך, אנשים רבים סבורים, כי אם רכשו דירה או קיבלו אותה במתנה או בירושה בטרם הנישואין, הדירה לא תיכלל ברכוש המחולק בין בני הזוג במועד פירוק קשר הנישואין, זאת בהתאם להוראת סעיף 5 (א)(1) לחוק יחסי ממון.
איזון שונה בנכסים
סברה זו אינה נכונה ובשנים האחרונות אנו רואים כרסום ניכר בה, כאשר בתי המשפט פיתחו טכניקה מיוחדת לשם כך, העושה שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, המאפשר להם לערוך איזון שונה ואף ליצור שיתוף בנכסים שהיו לאחד מבני הזוג קודם לנישואין, כאשר יש נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (לשון החוק).
דירת מגורים היא בעלת אופי ייחודי
בתי המשפט קבעו, כי דירת המגורים היא בעלת אופי ייחודי כנכס משפחתי. לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ומשום כך, בשורה של פסקי דין מצאו להקל על בן הזוג הטוען לחלק בה, אף אם היא רשומה רק על שם אחד מבני הזוג (כאמור, מדובר על דירה שנרכשה על ידי בן הזוג הרשום קודם לנישואין ולא לכזו שנרכשה במהלך הנישואין אך נרשמה רק על שם אחד מבני הזוג, שאז החזקה היא שהדירה שייכת לשני בני הזוג).
בתי המשפט פסקו, כי כדי לקנות זכויות בדירת מגורים שרשומה על שם אחד מבני הזוג עוד מלפני הנישואין, על בן הזוג הטוען לחלק בה, להראות נסיבות עובדתיות ("דבר מה נוסף" – כהגדרת בית המשפט), נוסף על עצם קיום הנישואין, מהן ניתן להסיק מכוח הדין הכללי על הקניית הזכויות. בתי המשפט השאירו את "גבולות הגזרה" בנושא זה פתוחים, מתוך הטיעון שאי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית (ראה לדוגמה בע"מ 10734/06).
בבע"מ 10734/06, נקבעה זכותה של אישה בזכויות בדירת מגורים שהייתה רשומה על שם הבעל בלבד, הן בשל שנות הנישואין הארוכות והן בשל השתתפות בהשקעות ושיפוצים נרחבים שבוצעו בדירה בתקופת הזוגיות. כן הוכר שיתוף במקרה של איחוד בין דירות סמוכות ומגורים משותפים בדירה שנוצרה (ע"א 7750/10), במקרה של לקיחת משכנתא במשותף על הנכס (ע"א 7687/04), ואף הוכרה טענה כאמור במקרה של הצגת מצג של בן הזוג הרשום בדבר כוונה למכור את הדירה במטרה לרכוש דירה גדולה אחרת במשותף במקומה (בע"מ 1398/11).
"דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף
במרבית המקרים שבית המשפט קיבל טענת שיתוף בדירת מגורים שנרכשה על ידי בן זוג בטרם הנישואין, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף, והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף. בתי המשפט קבעו, כי השקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים, מעידה בדרך של התנהגות על כוונת שיתוף מצד שני בני הזוג ועל עירוב נכסים כללי.
יש לשים לב לכך שמטבע הדברים, מגורים משותפים של המשפחה בדירה, מובילים במהלך השנים לעריכת שיפוצים בנכס, וככל שחולפות השנים, היקף השיפוצים הינו נרחב יותר ועשוי להביא מעצם התהוותו להחלת החזקה של עירוב ושיתוף אשר תוביל את בית המשפט לקבוע שיתוף בבית המגורים חרף היותו שייך לאחד מבני הזוג עוד מלפני הנישואין.
מכאן, שלא ניתן לשלול את האפשרות לרכוש זכויות בנכס שהיה לאחד מבני הזוג עוד בטרם הנישואין, כאשר בני הזוג התגוררו בנכס, מבלי לבחון את נסיבות המקרה הספציפי ותוצאותיהן ועל כך יש לתת את הדעת הן בתחילת הקשר, הן במהלכו והן בסיומו.
