מה זה יפוי כח?
יפוי כח ניתן על ידי אדם אחד, הוא המייפה, לאדם אחר, הוא המיופה (בדרך כלל מדובר בבן משפחה מדרגה ראשונה, אלא אם אין כזה), כדי שזה יפעל בשמו, במקומו ובעבורו, בפני כל גוף, מוסד או רשות שהיא.
מתי נדרשת עריכתו של יפוי כח?
יפוי כח נדרש, כאשר ממייפה הכוח, נבצר להופיע בפני אותו גורם, בין אם מדובר בסיבה בריאותית (בכפוף לכך שהסיבה הבריאותית, איננה כזו שפוגעת בחוש ההתמצאות), ובין אם מדובר בכל סיבה אחרת, כגון: שהייה בחו"ל וכדומה. המקרים הנפוצים בהם נערכים יפויי כח הם כאשר המיופה חולה ו/או מבוגר מדי מכדי לטפל בתלאות ביורוקרטיות מגוונות; כאשר אין לו הכוח, הזמן, הסבלנות, האנרגיה או הרצון לעשות זאת. או כשהאדם נמצא במדינה ו/או בעיר רחוקה, כך שטיפול בענייניו, במקום המרוחק ממרכז חייו, עשוי לגזול ממנו זמן ומשאבים נוספים יקרים.
התקשרות עם מוסדות וגופים שונים כרוכה פעמים רבות בריצות חוזרות ונשנות, בכעס, בזמן ובאנרגיה שאינם זמינים לאדם המוגבל מפאת מחלה, זקנה, היעדרות או אפילו חוסר רצון לעשות זאת. פעמים רבות האדם המוגבל חש לא רק עייף, כועס או מובס, אלא גם מרומה, כזה שזכויותיו מקופחות בשל מצבו ובשל חוסר היכולת שלו לעמוד איתן מול הגופים השונים, ביניהם: העירייה, חברת חשמל, חברת הסלולר, הביטוח הלאומי, הבנק והרשימה עוד ארוכה. רק התנהלות מושכלת מול אלה, תוך שימת לב לפרטים תבטיח את קיום מלוא הזכויות של האדם, ובמצב בו מצוי אותו אדם קשה לו לעמוד בדרישה בסיסית שכזו. על כן, במצב דברים זה, קם צורך ביפוי כח - מתן הרשאה לאדם שאיננו המייפה לבצע את כל הפעולות הנחוצות עבורו.
מתי עושים יפוי כח? האם כאשר מזדקנים?
ממש לא. ראוי וחשוב לערוך יפוי כח עוד הרבה קודם לכן, שכן מי יודע מה ילד יום ומה טומן לנו העתיד. אנו כבני אדם לא יכולים לחזות מראש מתי נחלה, מתי נהפוך מוגבלים, ומתי נזדקק לאדם שיסייע לנו. אנשים רבים שמבינים זאת אינם מחכים לרגע האחרון, כדי להיערך למצב זה מראש. הם פועלים בחכמה, דהיינו מייפים כוחו של אחר,וכך ראוי שנעשה כולנו – נכין מבעוד מועד יפוי כח לכל צורך שיתעורר. מומלץ להכין בכל גיל, שכן אף אחד איננו יכול לדעת, מתי יהיה בו צורך. צורך זה יכול להתעורר באופן מפתיע ולא צפוי, ולפיכך חשוב ונכון שנדאג לכך מבעוד מועד. כמובן שהצורך הבוער ביפוי הופך דוחק עם הגיע האדם לגיל 50. בגיל זה הבריאות עלולה להיפגע; בגיל זה הצורך בהתקשרות עם גופים ציבוריים מגוונים הופכת נחוצה ואינטנסיבית הרבה יותר; ובמקביל, בגיל זה, הסבלנות, הפניות הרגשית והיכולות המנטליות והפיזיות לעמוד בתלאות הביורוקרטיה ולהילחם על הזכויות עשויות להיפגע.
האם לא מסוכן לתת יפוי כח?
מתן יפויי כח מבוסס על נתינת אמון. מייפה הכוח מאתר מבין צאצאיו או מכריו שלוח עליו הוא סומך לחלוטין ונותן בו מבטחו. עובדה זו נותנת חשיבות ומוסיפה כבוד ועצמה למייפה הכח. האדם שבוחר לעשות כן הוא אדם אופטימי ומאמין שסומך על קרוביו ועל בני אדם בכלל. ביטחון שכזה הוא הבסיס של כל עריכת יפוי כח.
על בסיס זה פועלים גם מעין “מקדמי בטחון” שאמורים למנוע מצב של ניצול לרעה של יפוי הכח. הראשון, הוא תגובתו של מיופה הכוח להבעת האמון. מיופה הכוח חש חשוב, מכובד ובעל עצמה ולרוב מרגיש הכרת תודה גדולה על האמון שניתן בו. במקביל, יש את עניין הצוואה- רבים מהאנשים שעורכים ייפוי כח נותנים דעתם גם לעניין הצוואה, ומיופה הכוח שמודע לכך, יבחר להתנהג כראוי ולא לבגוד באמונו של מיפה הכוח מחשש שזה יוציא אותו מצוואתו. מיופה הכוח שמבין כי האדם ערך צוואה, ובהחלט יכול לתקנה, לחדשה, לשנותה כליל ועוד, יקפיד להתנהג בכבוד כלפי אותו אדם, תוך ידיעה ברורה שהתנהגות אחרת ו/או ניצול לרעה של יפויי הכח עשוי לגרוע מחלקו בירושת אותו אדם.
מקדם הביטחון השני הוא מעקב באינטרנט שמאפשר לבחון את פעולותיו של מיופה הכוח ולהתרשם מיושרו ואמינותו.
אפרופו צוואות, האם גם אותן חשוב לערוך בגיל מוקדם ולא לחכות לסוף המסע?
בהחלט. חשוב להכין צוואה בכל גיל, שכן אף אחד איננו יכול לדעת, מתי יהיה יומו האחרון. יום זה יכול להגיע באופן מפתיע ולא צפוי. גם מצב בריאותנו עלול להשתנות וכל אדם בכל שלב עלול להיקלע למצב בריאותי, בו לא יהיה כשיר לערוך צוואה. לכן חשוב לערוך צוואה בשלב מוקדם. רוב האנשים מתחילים לחשוב על צוואה סביב גיל 55, כאשר נסיבות החיים מזכירות לאדם שלא יחיה לנצח. בנוסף, זה הגיל בו רובנו צוברים רכוש, ואנו יודעים, פחות או יותר, איך היינו רוצים שיועבר לאחר לכתנו מהעולם.
חשוב לציין בהקשר של צוואות, כי אין שום סיבה לחשוש ולדחות הכל לרגע האחרון. התעלמות מהאפשרות שנפרד מהעולם לא תועיל לנו. הצוואה היא האמצעי היחיד שמעניק לאדם שליטה על גורל רכושו וחלוקתו בין יקיריו לאחר מותו וגם על גורלו שלו (אופן ומקום הקבורה). חבל לוותר על האמצעי החשוב הזה שמעניק כוח וקובע עובדות גם לאחר המוות רק בגלל חשש. אנשים חוששים מעריכת צוואה כי מחשבה עליה לעתים מציפה תחושה שכאילו הנה המוות בפתח, ואולם אין הדבר כך. חקירת וסקירת אנשים שעורכים צוואה, תביא בהכרח למסקנה, שאלה שעורכים צוואה, הינם אנשים אופטימיים יותר, מאמינים יותר בקרוביהם בפרט ובבני אדם בכלל; ולפיכך אינם חוששים מעריכת צוואה והוראה על חלוקת רכושם לאחר מותם.
לסיכום, יפוי כח נחשב בעיני רבים לעול ונטל שיש לבצעו רק כשמתעורר צורך קיצוני במינוי אדם לנציג שיבצע עבור אדם אחר פעולות; אך לא כך הם פני הדברים. בכל גיל, לא כל שכן מעל גיל 50 - אז ההתקשרות עם גופים ביורוקרטיים שונים הופכת נחוצה יותר ומורכבת יותר – כך גם התלות וההיזקקות גדלה (מצב רפואי, מצב רגשי-נפשי וכדומה), או אז הצורך במיופה כוח מקבל משנה תוקף. את יפוי הכח יש להכין מבעוד מועד, עוד בטרם החלו המים השקטים המקיפים את אי החיים לסעור ולגעוש; ודווקא שהכל יציב ובטוח, יש לבחון ולהחליט במי ניתן לבטוח ועל מי להסתמך.
השתתפה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג
