בית הדין האזורי לעבודה בת"א דן בשאלת העסקתם של עוזרים משפטיים לשופטים, בהנהלת בתי המשפט, בהסכם עבודה אישי, תוך קציבת משך זמן ההעסקה.
פסק הדין שניתן הוא בהמשך להחלטת ביניים שניתנה ע"י בית הדין ב25.11.2014.
במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ניתן צו האוסר על המדינה לפטר עוזרים משפטיים רק בשל קציבת כהונתם, וצו המורה על ביטול סעיפים בהסכמים האישיים של העוזרים המשפטיים הקוצבים בזמן את תקופת העסקתם.
לא נלקחו בחשבון שיקולים הנוגעים למימד האישי
בית הדין הגיע למסקנה, כי במסגרת החלטת המדינה להגביל בזמן את תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים לא נלקחו בחשבון שיקולים כבדי משקל הנוגעים למימד האנושי. " מהחומר שהובא בפנינו עולה שהמדינה לא נתנה דעתה כלל וכלל לאנשים שאמורים למלא בתוכן את תפקיד העוזר המשפטי, וממלאים אותו בפועל. ההסתכלות היתה על המערכת, על צרכי המערכת, על הגדרת התפקיד. לא נעשתה בחינה והתחשבות כלשהי במי שממלא את התפקיד בפועל. והרי, העוזרים המשפטיים הם הם אלה שממלאים את התפקיד החשוב והמהותי כ"כ למערכת, בתוכן. בלעדיהם, תפקיד העוזר המשפטי היה נותר ככותרת בלבד", נכתב בפסק הדין. מנגד, חלק מהשיקולים שעמדו מאחורי ההחלטה אינם רלוונטים.
לפיכך, כך נקבע, החלטת המדינה להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזה אישי קצוב בזמן ניתנה בחוסר סבירות ותוך חריגה מהוראות התקשי"ר.
העסקת עובדי מדינה בחוזים אישיים - אינה דרך המלך
בית הדין הוסיף, כי העסקת עובד מדינה בחוזה אישי, אינה דרך המלך, וכדי להעסיק עובדי מדינה בחוזים אישיים, המדינה צריכה להראות שהיא שקלה את אופן ההעסקה ולקחה בחשבון את כל השיקולים, כולל הנזק שיגרם לעובד או לקבוצת העובדים שתועסק בחוזה אישי, המתבטא באובדן הזכות לביטחון תעסוקתי.
בית הדין הוסיף, כי בהחלטתו אין כדי לבטל לגמרי את השיקולים שהמדינה שקלה. חלקם שיקולים ענייניים ובעלי משקל רב. ביתה דין ציין, כי לטעמו, ניתן לפתח כלים להתמודדות עם שיקולים אלה , שלא באמצעות קציבת כהונה גורפת לכלל העוזרים המשפטיים, כגון" משובים, חוות דעת תקופתיות ועוד.
התערבות בחופש החוזים
לעניין התערבות בחופש החוזים, נקבע כי בתי הדין אינם נמנעים להתערב בהסכם עבודה, ככל שהוא נוגד את הוראות החוק, התקנות, את תקנת הציבור או שהינו בלתי סביר באופן קיצוני. במקרה זה מדובר בהוראה חוזית הסותרת את הוראות התקשי"ר ולכן דינה להתבטל. בית הדין ציין, כי לא נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים בעת קבלת ההחלטה על העסקת העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים תוך קציבת כהונתם.
עוד ציין בית הדין, כי העוזרים המשפטיים אמנם חתומים על חוזי עבודה לתקופה קצובה, אך בפועל, במהלך השנים האחרונות, רובם הוחתמו, אחת לשנה, על הארכת תוקף החוזים, בשל הנחיות מנהל בתי המשפט.
מכאן, כי קיימת אפשרות להאריך את משך זמן כהונתם של העוזרים המשפטיים , אע"פ שכל אחד מהם חתום על חוזה לתקופה קצובה, והדבר אף נעשה בפועל. בסיום עניין זה, בית הדין תהה: " מדוע, אם כן, לא תמשך צורת העסקה זו (או באופן אחר שיהיה מוסכם על הצדדים), גם לעתיד.
פגיעה בחופש העיסוק - האמנם?
בית הדין השאיר בצריך עיון את השאלה האם קציבת משך כהונתם של העוזרים המשפטיים מהווה פגיעה בחופש העיסוק.
לדברי בית הדין, אכן מקצוע העוזר המשפטי במערכת המשפט הוא מקצוע ייחודי אשר מטבע הדברים אינו מצוי במקום אחר בשירות המדינה ובוודאי שלא בשוק הפרטי. מאידך, העוזרים המשפטיים היו עורכי דין ונותרים כאלה גם לאחר סיום עבודתם כעוזרים משפטיים. מדובר במקצוע חופשי, אשר אפשרויות העבודה וההתמקצעות בו, הן רבות ומגוונות, בין בשירות הציבורי ובין בשוק הפרטי.
האם נפגעה הזכות להתארגנות?
נפסק, כי לא הובאו מספיק ראיות לביסוס הטענה, כי מאחורי ההחלטה לקצוב את תקופת כהונתם של העוזרים המשפטיים עומד הרצון לפגוע בחופש ההתארגנות.
בסיכום, נקבע כי החלטת המדינה להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים קצובים בזמן, לא עולה בקנה אחד עם הוראות התקש"יר, ולכן הסעיפים בחוזים האישיים המגבילים את משך זמן ההעסקה, דינם להתבטל.
