לאחרונה פורסם בתקשורת, כי עשרה עובדים בחברת 'רנואר' נעצרו בחשד למעילת ענק. ע"פ הפרסומים, החשד הוא כי מספר עובדים באחת מחנויות הדגל של אופנת 'רנואר' חברו למחסנאים כדי להונות את הרשת ולגנוב מיליוני שקלים.
סעיף 391 לחוק העונשין קובע, כי גניבה ממעביד היא עבירה פלילית ואף עבירה חמורה. עובד אשר גונב ממעבידו, דינו מאסר של שבע שנים. חוק העונשין הכיר בחומרת מעשה הגניבה של עובד ממעביד, והחמיר בעונש. בעבירת גניבה 'רגילה' (סעיף 384 לחוק העונשין), העונש הוא מאסר של שלוש שנים, ואילו בעבירת גניבה ממעביד, העונש הוא שבע שנות מאסר.
שלילת פיצויי פיטורין - חלקית או מוחלטת?
ההיבט המשפטי במישור דיני העבודה ביחס עבירה של גניבה ממעביד הוא שלילת פיצויי הפיטורים.
בתי הדין לעבודה אינם נוהגים לשלול מן העובד את הפיצויים באופן אוטומטי, שכן פיטורים כשלעצמם, אף תוך תשלום פיצויי הפיטורים הם עונש, לא כל שכן פיטורים עם סנקציה כספית של שלילת פיצויי פיטורים בצידה.
כבר נקבע בבית הדין הארצי בפסק דין הידוע בכינויו "פס"ד השגרירות האמריקאית", כי אף במקרה קיצוני של עובד שהורשע בהליך פלילי, חרף העבירות החמורות של העובד, יש לשלול 50% מפיצויי הפיטורים. בהחלטתו התחשב בית הדין בכך שהעובד הועסק במשך למעלה מעשרים שנה והפסד כספי הפיטורים שלו מהווה פגיעה קשה בו, מה גם שהעובד נפטר ואלמנתו היא שזכאית לכספי הפיצויים.
בשנת 2002 קבע בית הדין הארצי בפסק דין המכונה "הלכת רם חניונים" שלילת מלוא פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת משני עובדים אשר פוטרו מעבודתם לאחר שהוכח, כי נטלו לעצמם תשלומים שנגבו מלקוחות עבור השימוש בחניון שהיווה חלק מהפדיון של מעסיקם.
גניבה ממעביד פוגעת בקניינו של המעביד. זכות הקניין הינה זכות יסוד והאמון שנתן המעביד בעובד נפגע. לאובדן האמון יש השלכות רבות על עסקו של המעביד. מעבר לנזק הכספי שנגרם, נפגע האמון של המעביד בשאר העובדים וכאשר הוא שוכר לשירותיו עובדים נוספים הוא נוהג בהם בחשדנות בהתחשב בניסיון העבר.
באילו נסיבות בית הדין ישלול פיצויי פיטורין מעובד?
הכלל הוא, כי שלילת פיצויי פיטורים מתאפשרת רק מכוח אחד מהסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, שקובעים האחד (סע' 16) כי לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכול לפי העניין אם פוטר בנסיבות שעל פי הסכם קיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף, ואם אין הסכם כזה כי אז יונחה בית הדין על פי תקנון העבודה הכללי בתעשייה למדרג העבירות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים; והשני (סע' 17 ) בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע.
על פי החוק, בבוא בית הדין האזורי לעבודה לדון במקרי גניבה ממעביד וכדי לשלול פיצויי פיטורים מעובד, אין די בטענה זו אלא יש להוכיח בהתאם לאופי וחומרת המקרה, והדרישה היא לרמת הוכחה מוגברת מצד המעביד, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל והקרובה לזו הנדרשת בהליך פלילי.
בית הדין ייקח במסגרת שיקוליו גם את האינטרס הציבורי ואת המסר שמגיע אל הציבור על ידי ההחלטה האם לשלול את הפיצויים או אם לאו.
לצידן של הסנקציות הפלילית והכלכלית של שלילת פיצויי הפיטורים, ישנו היבט משפטי נוסף לגניבה ממעביד- רישום פלילי.
כאשר הורשע אדם בעבירה פלילית, הרשעתו זו נרשמת במרשם הפלילי שמנהלת משטרת ישראל. המידע במרשם אמנם חסוי, אך ישנם מקרים בהם ישנה דרישה להציג אישור בדבר היעדר עבר פלילי, לדוגמה בעת קבלה לעבודה. למותר לציין, כי מעביד אשר יגלה כי מועמד לעבודה, הורשע בעבירה של גניבה ממעביד, לא יסכים לקבלו לעבודה.
גניבה ממעביד היא בעלת השלכות משפטיות חמורות מאוד, והדבר תואם את חומרת העבירה ואת היקף הנזק שהיא יכולה לגרום למעביד. ראשית, בריצוי עונש מאסר על פי חוק העונשין, העומד על עונש מאסר של שבע שנים. הגונב ממעבידו, יכול שתישלל זכותו לקבלת פיצויי פיטורים. ההיבט הנוסף הוא, כאמור, רישום פלילי.
* עו"ד אורית רוזן - אור, עוסקת בדיני עבודה
