פישור - הליך שבאמצעותו מטפלים בסכסוך ע"י כך שמביאים את הצדדים לסכסוך להסכמה ביניהם על תוצאה הנמצאת איפשהו באמצע.
כך, למשל, אם מדובר בפישור בענייני עבודה, ועובד טוען שמגיעים לו 30 ימי חופשה, ואילו המעביד טוען שמגיעים לו רק 15 ימי חופשה, המפשר ינסה לשכנע את הצדדים ללכת זה לקראת זה ולהסכים על מספר ימי חופשה גדול יותר מ-15, אך נמוך מ-30.
הליך הפישור מהווה אופציה ראויה לסיום ההליך בצורה מהירה יחסית, אך קיומו תלוי ברצון הצדדים והנכונות שלהם להגיע לפשרה.
בפועל, אין הבדל גדול בין פישור לגישור ומדובר בעיקר בהבדל סמנטי. בהקשר של סכסוכי גירושים נעשה שימוש במילים מגשר וגישור, ואילו בהקשר של סכסוכים כספיים/עסקיים נעשה שימוש במילים מפשר ופישור.
הליך הפישור דומה להליך הגישור, אך המטרה שלו מעט שונה: המפשר מעוניין לאפשר לצדדים לחזור ולקיים את יחסי העבודה/המשפחה/העסקים שהם ניהלו לפני הסכסוך.
אם הצדדים לא מגיעים להסכמה במסגרת הליך הפישור, הם יכולים בכל עת לפנות לביהמ"ש ולנהל הליך משפטי או לפנות להליך של בוררות.
פישור בעסקים ובעבודה
פישור בעסקים מתבצע בדרך כלל ע"י שופטים בדימוס, כלכלנים, רואי חשבון ועורכי דין שהוסמכו לכך ושיש להם ניסיון עסקי וכלכלי רב. המפשרים נוהגים להציע לצדדים את סכום הפשרה. בגישור, לעומת זאת, המגשר נשאר נייטרלי, והוא מנתב את ההליך כך שהצדדים לגישור הם אלו שמעלים את אפשרויות פתרון הסכסוך ומחליטים באיזה פתרון לבחור.
בית הדין לעבודה יכול להציע לצדדים בכל שלב של הדיון להעביר את העניין לפישור כדי לקצר את ההליך השיפוטי. תפקידו של המפשר בהליך זה הוא לסייע לצדדים לסכסוך להגיע להסדר פישור מתוך ניהול משא ומתן חופשי, מבלי שיש בידו סמכויות להכריע בסכסוך.
המפשר חייב לנהוג בהגינות, בתום לב, ללא משוא פנים, ולהסביר לצדדים במידת הצורך את מהות הפישור, להבדיל מבוררות, מייעוץ או מטיפול מקצועי.
אם הצדדים מגיעים להסדר פישור, הם או המפשר צריכים לערוך אותו בכתב, ולפרט את כל התנאים לפיהם יושב הסכסוך. כאשר ההסכם נחתם, על המפשר להודיע על כך לבית הדין בהקדם האפשרי.
בית הדין רשאי לתת תוקף של פסק דין להסדר הפישור, והוא אף יכול לזמן את הצדדים לבית הדין כדי שיתנו לו הסברים על הסדר הפישור.
