החיסיון בתהליך של גישור הוא משמעותי מאוד, ולא בקלות ביהמ"ש יסיר אותו. אולם, במקרים יוצאי דופן וחריגים בלבד, כאשר תחת הכותרת של "חסיון הגישור" נעשה שימוש במידע באופן לא תקין ואף חסר תם לב, ביהמ"ש יורה על הסרת החיסיון.
ליעוץ בנושא גישור, פנו ל - עורכי דין משפחה
כך למשל, לאחרונה, ביהמ"ש לענייני משפחה דן בבקשה שהוגשה ע"י מנהלי עיזבון (אשר מונו בעקבות פסק-דין אשר ביטל סעיפים בצוואת מנוחה) להורות למשיבים (ידידה של המנוחה ועורך צוואתה ובן זוגה לחיים), למסור לידיהם תצהיר ובו פרטים על נכסי עיזבון כגון: כספים, כספות בחו"ל, חשבונות בנק בארץ ובחו"ל, מסמכי בנקים ומכתבים לבנקים, וכן להעביר לידי מנהלי העיזבון רכוש כגון אלבומים, יומנים, מסמכים, פריטי לבוש, תכשיטים ועוד.
נימוקי הבקשה הם, כי מאז פטירת המנוחה, בעקבות מידע שהתגלה בשיחה שהתנהלה בין ילדי המנוחה למשיב 2, יש למבקשים סיבות לחשוב, כי הרכוש הידוע והקיים בעיזבון, אינו כל הרכוש שהשאירה המנוחה. המשיבים טענו, בין היתר, כי יש למחוק את הבקשה על הסף, שכן השיחה נערכה במסגרת הליך גישור ויש איסור לעשות שימוש במידע ו/או ראייה שהגיעה למי מהצדדים במהלך גישור.
חוסר תום-לב
סגנית הנשיאה, השופטת טובה סיון, קיבלה את בקשת מנהלי העיזבון, וקבעה כי אכן עיקרון הסודיות הוא אבן יסוד בהליך הגישור, ויש להקפיד לשמור על חיסיון הדברים שמקורם בהליך גישור.
לדברי השופטת: " חשיבות רבה יש במתן אפשרות לצדדים להיות מוגנים וחופשיים בדבריהם במהלך משא ומתן על מנת לקדמו".
עם זאת, נקבע כי במקרה הנדון יש מקום לחרוג מהכלל ולהורות על הגשת התצהיר. זאת, משום שהרציונל העומד מאחורי הענקת החיסיון הוא כי לצדדים שלוקחים חלק בהליך הגישור מטרה כנה ואמיתית להביא לסיום הסכסוך, ובמקרה הנדון נראה כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב. הוברר, כי לעיזבון נכסים נוספים אשר דבר קיומם לא היה בידיעתם של ילדי המנוחה ו/או של מנהלי עיזבונה.
"הזכות לקבל אינפורמציה על היקף נכסי העיזבון, לאחר שניתן צו קיום צוואה כדין, הינה זכות בסיסית ויסודית של יורש. המדובר בזכות טבעית אשר נגזרת מחובת תום-הלב, עקרון השקיפות וחובת הגילוי הנאות בין יורשים. על כן, השימוש שנעשה במידע הנוגע להיקף העיזבון, אם במסגרת גישור או בדרך אחרת, הינו לא תקין ומגיע לכדי חוסר תום לב, הפוגם בעיקרו של רציונל הליך הגישור והחיסיון העומד בבסיסו. לא יעלה על הדעת, כי במסווה של חיסיון, תינתן האפשרות למאן דהוא להשתמש במידע או חפצים המצויים ברשותו שלא כדין, ככלי ניגוח בצד השני, על מנת להשיג יתרונות במשא ומתן", קבעה השופטת.
