הרבה פעמים, כאשר שני בני זוג נמצאים בסכסוך, אחד מבני הזוג רוצה להתגרש, ואילו האחר אומר בבית הדין שהוא רוצה "שלום בית", כלומר: הוא מעוניין לחזור לחיות חיי נישואין שלווים וטובים עם בן הזוג האחר.
תביעת שלום בית, מהי וכיצד היא מיושמת בפועל?
תביעת שלום בית היא תביעה נפוצה בתחום דיני המשפחה, והיא מוגשת לבית הדין הרבני. זוהי תביעה להמשך קיומם של חיי הנישואין. במסגרת התביעה, בית הדין יכול לתת החלטות וצווים שונים אשר באמצעותם הסכסוך בין בני הזוג יסתיים.
ישנם מקרים, שבהם בני הזוג לא מעוניינים באמת ובתמים בשלום בית, והתביעה לשלום בית מוגשת רק כדי לקבל באמצעותה סעדים מסוימים, כמו: צו עיכוב יציאה מהארץ (כדי למנוע מבן הזוג לסוע לחו"ל), או עיקול שימנע הברחת נכסים.
יש לדעת, כי אם בית-הדין הרבני נתן החלטה על שלום בית, אך האשה מסרבת לקיים אותה, מבלי שתהיה לה סיבה מוצדקת, בית הדין יכול להכריז עליה כ"מורדת" (אשה מורדת מוגדרת, בדרך כלל, כאשה שבגדה בבעלה, אשה שמסרבת לקיים עם בעלה יחסי מין, או אשה שעזבה את הבית בלי סיבה מוצדקת), והיא עלולה לאבד את מזונותיה.
במידה שהבעל יהיה זה שלא יקיים את החלטת בית הדין לשלום בית, הוא יוכרז כמורד, ובמקרה כזה האשה תוכל לבקש מבית הדין לצוות עליו לתת לה גט פיטורין ולשלם לה את כתובתה. אם הבעל יסרב לתת לאשה גט, במקרה כזה הוא יצטרך לשלם לאשה את כתובתה אף בטרם הסתיימו הגירושין.
הסכם שלום בית מהו?
בני זוג אשר מעוניינים לשקם את הנישואין שלהם, ולחזור לחיות בשלום האחד עם השני, יכולים לערוך הסכם שלום בית, ולאחר מכן להביא אותו לאישור בית המשפט למשפחה או בית הדין הרבני.
המטרה של הסכם שלום בית היא לנטרל את "מרוץ הסמכויות" (כלומר- למנוע יתרון שבן זוג אחד יכול להשיג על האחר בפנייה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, ע"פ העניין והמטרות), ולנסות לאפשר לבני הזוג לשקם את יחסיהם וחייהם כבני זוג נשואים.
במסגרת הסכם שלום בית, קובעים בדרך כלל דברים בנוגע למספר נושאים, ביניהם: חיי האישות בין בני הזוג (קיום יחסי מין), חינוך הילדים והמשמעת שלהם, הסדרת עניינים כספיים ויחסים עם בני משפחה אחרים.
לפעמים במסגרת ההסכם נדרשים בני הזוג לוויתורים מסוימים. אם הויתורים נעשים כתוצאה מלחץ של בן הזוג שכלל לא התכוון לשלום בית אמיתי, ניתן יהיה לבטל את ההסכם גם אם אושר בביהמ"ש.
להורדת הסכם שלום בית בחינם - לחץ כאן
שיקולים טקטיים?
עו"ד הדר פרידמן-קובארי מוסיפה, כי תביעה לשלום בית הינה תביעה שבדרך כלל מוגשת משיקולים טקטיים, מאחר שאין בצידה סעד אופרטיבי.
כאשר מוגשת תביעה לשלום בית, יפנה בית הדין הרבני את הצדדים לייעוץ נישואין בחסות בית הדין ובמימון המדינה, ולאחר מספר מפגשים תתקבל חוות דעת מיועץ/ת הנישואין, בהתאם לדברים שיאמרו על ידי בני הזוג.
בניגוד לתביעת גירושין, עת בית הדין הרבני רשאי לתת פסק דין המחייב את בני הזוג בגירושין, הרי ששלום בית הינו סעד שאיננו ניתן לכפיה.
אם מי מהצדדים איננו מעוניין בשלום הבית והוא עומד על גירושין, הרי שגם אם יינתן פסק דין לשלום בית, הוא יהיה "על הנייר בלבד", שכן לא ניתן לכפות על אדם לשקם את נישואיו, אם אין הוא מעוניין בכך. כיום, נוטים בתי הדין לקבל את דברי הצדדים באשר לרצונם בשלום בית אם לאו, ולא לכפות שלום על בני זוג.
תביעה לשלום בית מוגשת בדרך כלל על-ידי צד בעל אינטרס לעכב את סידור הגט, למשל - אישה אשר בעלה חויב לשאת במזונותיה, תפסיד אותם לאחר הגירושין, ועל-כן מטרתה תהיה לעכב את סידור הגט בין הצדדים. דוגמא נוספת - אישה אשר בית הדין נעתר לבקשת והעניק לה סעד של "מדור ספציפי", כלומר: זכות מגורים בדירה ששימשה את בני הזוג בעת הנישואין - סעד של מדור ספציפי בטל לאחר הגט, ועל כן אישה זו תהא בעלת אינטרס לעכב את סידור הגט.
בעל יגיש בדר"כ תביעה לשלום בית, כאשר הוא יודע כי האישה מעוניינת בסידור הגט, כבסיס לדרישות כאלה ואחרות וכאמצעי להפעלת לחץ.
בית הדין דחה תביעה לשלום בית, וחייב את הצדדים להתגרש
כאמור, כאשר התביעה לשלום בית אינה כנה, בית הדין ידחה אותה, ויקבל את תביעת הגירושין. כך למשל, בית הדין הרבני האזורי בנתניה (תיק 900530/1) דן לאחרונה (מרץ 2016) בתביעת גירושין שהגיש בעל כנגד אשתו לגירושין, ומנגד תביעת האשה לשלום בית.
הבעל טען, בין היתר, כי האשה מייצרת פרובוקציות שהולכות ומסלימות עם הזמן, ואשר כוללות אלימות מילולית קשה מצידה של האשה עד כדי אלימות פיזית של האשה כלפי הבעל.
האשה מצידה, הגישה תביעה לשלום בית, כאמור, וטענה כי היא אוהבת את בעלה, וכי היא חפצה לשמור על התא המשפחתי ולהמשיך בחיים המשותפים, וציינה כי היא תעשה כל מה שנדרש בכדי שישכון שלום בבית.
הדיינים - הרב שלמה שפירא - אב"ד, הרב אברהם מייזלס, הרב רפאל י' בן שמעון דנו בתביעות, וקבעו כי תביעת האשה לשלום בית היא חסרת תום לב, וכי כל התנהלותה של האשה במהלך קביעת מועדי דיון ע"י ביה"ד הייתה חסרת הגינות.
בית הדין בחן את הראיות שבפניו, וקבע כי האשה גרמה לבעלה להיות מושמץ בפי הבריות וזו עילה לחיובה בגט.
נפסק, כי הצדדים חייבים להתגרש, והתביעה לשלום בית נדחית.
