בישראל פועלים לא מעט יקבים. התחרות ביניהם לא פשוטה, ולעיתים מגיעה לביהמ"ש.
כך, למשל, ביהמ"ש המחוזי בירושלים דן לאחרונה בבקשה למתן צו מניעה זמני שהגישו חברה המפעילה יקב (יקבי תניא בע"מ), הבעלים של אותה חברה ובתו של הבעלים (ששמה הלל) נגד חברה המפעילה יקב אחר.
המבקשים ביקשו לאסור על יקבי ארזה לעשות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בשם המותג "הלל", בין בשפה העברית ובין בשפה האנגלית בכל איות שהוא, על גבי בקבוקי יין, וכן לאסור עליהם להפיץ, לשווק ולמכור בקבוקי יין הנושאים את שם המותג "הלל".
המבקשים טענו, כי השימוש של יקבי ארזה בשם "הלל" פוגע בקניין הרוחני שלהם.
השופט רפאל יעקובי אשר דן בבקשה, ציין בתחילה כי סימן המסחר שבו מדובר עדיין אינו רשום. בקשר לכך שני הצדדים הגישו בקשות לרשות הפטנטים לרישום סימן המסחר "הלל".
הבדלים בולטים בין היינות
השופט החליט לדחות את הבקשה, משום שהמבקשים לא הצביעו על סיכוי של ממש לזכות בתביעתם, וגם לא על כך ש"מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה".
השופט ציין, כי המבקשים לא הוכיחו, כי התנהלות יקבי ארזה פוגעת בהם.
ראשית, מבחינת המראה – קיימים הבדלים בולטים בין התוויות שבהן משתמשים המבקשים לבין אלה שעל יינות יקבי ארזה. כמו-כן, ישנם הבדלים משמעותיים בסוגי הבקבוקים ובפקקים.
שנית, גם מבחינת סוג הטובין וחוג הלקוחות הפוטנציאלי, המבקשים לא שכנעו כי צפוי ערבוב או בלבול בין היין של המבקשים לבין זה של יקבי ארזה. " אדרבא", כתב השופט, "יינם של המבקשים הוא יין יוקרתי, המיוצר ביקב בוטיק והמיועד לשמש כיין שולחני לאניני טעם ולעדיני חיך, והנמכר בעיקר למלונות ולמסעדות יוקרה בארץ ובחו"ל במחירים של מאות שקלים (בין 130 ש"ח ל-390 ש"ח). לעומתו, יין המשיבה הוא יין עממי ו"פשוט", המיוצר ביקב "רגיל" והמיועד בעיקר לקידוש ולמשפחות "מן הישוב", הרוכשות אותו ברשתות השיווק ובחנויות, במחירים הנעים סביב 25-35 ₪".
השופט החליט לדחות את הבקשה, כאמור, אך החליט שלא לחייב את המבקשים בהוצאות בשלב זה.
(בש"א 138/10 יקבי תניא בע"מ נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ)
• ב"כ המבקשים: עו"ד גלעד קורינאלדי
• ב"כ המשיבה: עוה"ד נרדה בן-צבי, אורי קסיר
